|
מלחמת יום כיפור הותירה את הציבור הישראלי נבוך וקרוע בין זרמים פוליטיים שונים. במהלך תקופה קצרה התחלפו שלוש ממשלות. במאי 1977 חל מהפך פוליטי, ואת הממשלה הרכיבה מפלגת הליכוד. ממשלה זו חתמה בספטמבר 1978 על הסכם שלום עם מצרים. הסכם זה היווה מפנה וציון דרך ביחסי ישראל עם העולם הערבי. במהלך כל התקופה נמשכה פעילות הטרור הערבי, ויישובי הצפון הופגזו מכיוון לבנון. אירועים אלה הביאו את הממשלה לידי החלטה, שהתקבלה באפריל 1974, להטיל את האחריות לביטחון הפנים בתחומי הקו הירוק על משטרת ישראל. |
|
בעקבות החלטה זו, נערכה המשטרה מחדש - הוקם המשמר האזרחי, המאגד בתוכו עשרות אלפי אזרחים, שהתנדבו לקיים שמירה בשכונותיהם. משמר הגבול החל באבטחת נמלי האוויר והים. בשנת 1975 הוקם אגף מבצעים (אג"מ), שנועד לתאם את פעילות כל הכוחות האופרטיביים, ולהגביר את יעילותם. הוקמה יחידה מיוחדת ללוחמה בטרור (ימ"מ), והוקם מערך חבלה. במקביל להיערכות בתחום בטחון הפנים, ולאור ההחמרה בפשיעה המתוחכמת, לרבות זו של הצווארון הלבן, נערכה משטרת ישראל מחדש גם בנושא הלחימה בפשיעה. גורמי החקירות, הבילוש, המודיעין, הזיהוי הפלילי, התביעות ויחידות הנוער, אוחדו באגף אחד - אגף החקירות והלחימה בפשיעה, שבראשו עמד קצין מתאם (קצין אח"ק). דו"ח ועדת שמרון (1978) לנושא הפשיעה בישראל, שהתפרסם במקביל להתארגנות מחדש של זרוע הלחימה בפשיעה, תרם אף הוא לשינוי גישות ולגיבוש עקרונות לחימה בפשיעה, והביא להקמת יחידות חדשות נוספות, דוגמת היחידה הארצית לחקירת פשעים, היחידה הארצית לחקירות הונאה, היחידה לחקירות פנים, אגף המטה, היחידה המרכזית (ימ"ר) בתל אביב ועוד. בסיום התהליך, עמדה משטרת ישראל ערוכה מחדש, בדרך דו-תכליתית, לטיפול בנושאי בטחון פנים ובנושאים האחרים שבהם עסקה מאז הקמתה. |