ביום שישי, ה' באייר תש"ח (14.5.48) קמה מדינת ישראל. המדינה קמה תוך כדי מלחמת השחרור, מלחמה שתבעה קורבנות רבים. בהכרזת העצמאות קבעו מנהיגי האומה את הערכים שעליהם ייכונו החברה והמשטר של מדינת ישראל, שאליה החלו להגיע מאות אלפי עולים מכל קצות תבל. למרות המצב הכלכלי הקשה והמתח הביטחוני הבלתי פוסק, החלה תנופת בנייה ופיתוח, שהקיפה את הארץ כולה. על בסיס זה הונחה התשתית למדינה.
למעשה, הדיון האסטרטגי הראשון בנושא הקמת משטרת ישראל, החל כשישה חודשים לפני קום המדינה. בטרם פינו הבריטים את הארץ, החלה הסוכנות היהודית בפעילות קדחתנית להקמת צוותים שעליהם הוטל להכין תשתית למוסדות הממלכתיים של המדינה שבדרך. על צוות ב', שבראשו עמדו יחזקאל סהר ועוזרו יוסף נחמיאס, הוטל להכין תכנית להקמת משטרה עברית. כשהושלמה התכנית, היא הוצגה בפני דוד בן גוריון, וכעבור שבועיים, ב- 26.3.48 הוטל על כתפיו של יחזקאל סהר להקים את משטרת ישראל. ביום 14.5.48 קיבל האחרון מידי שר המשטרה, בכור שלום שטרית, כתב מינוי לתפקיד המפקח הכללי הראשון.
בשלבים הראשונים להקמתה, אימצה משטרת ישראל שיטות וכלי עבודה של משטרת המנדט בתחומים שונים - הדרכה, חקירות, זיהוי פלילי, תנועה ועוד. המדים, שמות הדרגות, פקודות הקבע, הנהלים, המשמעת והטקסים - כולם הועתקו ממשטרת המנדט. חלק מהתחנות אף שוכנו במבני טגארט, ששימשו בעבר את משטרת המנדט.
ברם, בין השורות נשבה רוח חדשה, ובשוטרים פיעמה תחושת שליחות ושייכות לציבור, שאותו נועדו לשרת, השוטרים התנדבו לסייע במעברות, עזרו בהקמת ביצורים ואימצו ישובים.
בתקופה זו נאלצה המשטרה להתמודד, תוך כדי אילוצים קשים של מחסור בכוח אדם ובמשאבים, עם הסתננות מחבלים, הפרות סדר, הפגנות, תאונות דרכים, פשיעה הולכת וגוברת, שוק שחור והיעלמות ילדים.
בשנת 1953, הוקם במסגרת משטרת ישראל חיל משמר הגבול, למטרת לחימה במסתננים ושמירה על הגבול, ובשנת 1954 הוקם מחוז המרכז.
במהלך מבצע קדש (מבצע סיני), בשנת 1956, הוכפפו חלק מיחידות המשטרה לצה"ל (מג"ב ושיטור ימי), ונקבע אופייה הממלכתי של משטרת ישראל, כמשטרה א-פוליטית, אמינה, השומרת על טוהר המידות, ומהווה חלק בלתי נפרד מהקהילה.