אלימות במשפחה - מעצר עד תום ההליכים - הסיכון הרב הכרוך בשחרור

בש 3854/06 מחוזי חיפה - מדינת ישראל נגד מוחמד חטיב

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות אלימות במשפחה שנעברו כנגד אשתו. המשיב, למעשה, הודה בהפעלת אלימות כלפי אשתו אולם הוא טוען כי חומרת המעשים הנה פחותה מהמיוחס לו בכתב האישום. לבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן אשר המליץ לבחון את ששחרורו של המשיב לחלופת מעצר בפיקוח אולם, תוך הדגשה כי יש לדאוג כי חלופת המעצר תקטין את הסיכוי שהמשיב יפגע באשתו.
בית המשפט שוקל את השיקולים השונים ואומר כי אכן, חובתו של בית המשפט היא לבחון אפשרות של חלופת מעצר אולם במקרים רבים של מקרי אלימות במשפחה הוכח כי שחרורם של הבעלים מוביל פעמים רבות להמשך האלימות מצדם כלפי נשותיהם ולפגיעה בהליך המשפטי. על כן הוחלט כי המשיב יישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

לפסק הדין המלא - לחץ כאן

שימוש בסכין לצורך סכסוך אזרחי

בש"פ 8789/06 דוד למברטו נ' מדינת ישראל
   שימוש בסכין לצורך סכסוך אזרחי - אין צורך לבדוק אפשרות לחלופת מעצר עד תום ההליכים

תקציר פסק הדין: כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והיזק בזדון. בין העורר לבין שכנו התפתח ויכוח על רקע של שימוש במחסן הבניין. בעקבות הויכוח דקר העורר את השכן פעמיים במברג, בגבו ובבטנו. השכן פנה לניידת שהייתה במקום והצביע על העורר כמי שדקר אותו. ניידת המשטרה קראה לו לעצור אולם זה החל לברוח  ונתפס כעבור מרדף קצר. כתוצאה ממעשיו של העורר נגרמו לשכן חתכים בגב ובבטן ושיפשוף בכתף שבגינם אושפז בבית החולים למשך יומיים. בית משפט השלום הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים וזאת בשל מסוכנותו, טיב מעשיו ועברו הפלילי. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי אולם גם זה דחה את בקשתו. בעררו לבית המשפט העליון טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי על כי לא בחן אפשרות לחלופת מעצר לעורר על אף שהונחו בפניו מספר הצעות קונקרטיות. בית המשפט העליון דוחה את הערר בקבעו כי כאשר נעשה שימוש בנשק קר בעקבות סכסוך אזרחי של מה בכך ועובדה זו מצטרפת לעבר פלילי מכביד הרי שאין מקום לבחינת חלופת מעצר. שימוש בנשק קר מקים עילת מעצר סטטוטורית ופוגע באושיות חברה תקינה ועל כן דין הבקשה להידחות.

לפסק הדין המלא - לחץ כאן

החזקת סכין

ע"פ 992/06 מדינת ישראל נ' ליאוניד אולימבוב
עבירה של החזקת סכין - החמרת ענישה בערעור

תקציר פסק הדין: המדובר הוא בערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות אשר הרשיע את הנאשם בשתי עברות של החזקת סכין בעל להב מתקבעת וגזר עליו ששה חודשי מאסר (כולל הפעלת תנאי קודם), שירוצו בדרך של עבודות שירות. על אף התרשמותו של הממונה על עבודות השירות כי הנאשם יתקשה לרצות מאסר בעבודות שירות, החליט בית המשפט לתת הזדמנות אחרונה לנאשם בטרם יכניסו מאחורי סורג ובריח. כאמור, המדינה ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה בטענה כי על בית המשפט להשית על הנאשם מאסר בפועל. בית המשפט מקבל את עמדת המדינה ומדגיש את חומרת העבירה של החזקת סכין המחייבת התייחסות עונשית חמורה מצד בתי המשפט, במיוחד כאשר מדובר באנשים צעירים אש הדרך היחידה להרתיעם היא ענישה מחמירה. כאמור, בית המשפט מקבל את עמדת המדינה וגוזר על המשיב עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל (תוך הפעלת מאסר על תנאי שעמד כנגד המשיב), 6 חודשי מעצר על תנאי וקנס של 2,000 ₪. 

לפסק הדין המלא - לחץ כאן

החזקת נשק על ידי צעיר נורמטיבי

ע"פ 6583/06 אגא אדהאם נ' מדינת ישראל
עבירה של החזקת נשק על ידי צעיר נורמטיבי - חומרת העבירה בשל הסיכון הפוטנציאלי שבה

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה, על פי הודאתו,  בעבירה של החזקת נשק. נגזרו עליו 18 חודשי מאסר מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל ו- 10 חודשים על תנאי למשך שלוש שנים. המערער טוען בבית המשפט העליון כנגד חומרת העונש שנגזר עליו ומבקש כי בית המשפט יתחשב בעברו הפלילי הנקי ונסיבותיו האישיות. בית המשפט לאחר ששקל את טיעוני הצדדים דוחה את הערעור וקובע כי העבירה שבה הורשע המערער הינה עבירה חמורה שכן כל הנושא נשק שלא כדין מסכן את את הסובבים אותו ואת החברה כולה, ועבירה זו מצדיקה מאסר בפועל אף על מי שזו לו עבירתו הראשונה.

לפסק הדין המלא - לחץ כאן

אלימות בדרך - החמרת ענישה

ע"פ 72137/05 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נגד אמיר חמיאס

החמרת ענישה במקרה דקירה

                                    ע"פ 7365/06, 7520/06 מדינת ישראל נ' פלוני

תיק זה מגולל מקרה מזעזע של אלימות. המערער הורשע בעבירות של תקיפה ופציעה בנסיבות חמורות. על פי עובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם על פי הודאתו, ביום 24.10.05 צעד המתלונן בתיק זה שהנו קטין באזור הדולפינריום בתל אביב. משראה את המערער פנה אליו ואמר לו: "אהלן אחי". בתגובה שלף זה סכין ודקר את המתלונן בבטנו ובכף ידו השמאלית. המתלונן הובהל לבית החולים והוצרך לעבור ניתוח. בבית המשפט המחוזי נגזר על המערער, שאף הוא קטין, עונש של חצי שנת מאסר שירוצו בדרך של עבודות שרות.  בנוסף הוטלו על המערער  18 חודשי מאסר על תנאי והוא חוייב לפצות את המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח. המערער נשלח לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השרות על מנת לבחון את התאמתו לביצוען אולם לא התייצב במועד שנקבע לו. בית המשפט דחה את בקשת המערער לדחייה בהתייצבות  וקבע כי המערער הוכיח בהתנהגותו שאיננו ראוי לאמון שבא לידי ביטוי בעצם ההחלטה לאפשר לו לרצות את מאסרו בדרך של עבודות שרות. על כן שינה את החלטתו והורה על ריצוי העונש מאחורי סורג ובריח. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון ובמקביל ערערה אף המדינה על גזר הדין בטענה כי מדובר בגזר דין אשר אינו משקף את חומרת מעשיו של המערער אשר פעל באלימות חמורה, "מצמררת", ללא כל התגרות כלפיו.
בית המשפט העליון מקבל את ערעור המדינה ודוחה את ערעור הנאשם. בית המשפט אומר כי רבות כבר נכתב ונאמר על תופעת הסכינאות הפושטת במדינה ועל אלימות בני הנוער החמורה. בית המשפט מבטל את גזר הדין שנקבע בבית המשפט המחוזי לנוער וגוזר על המערער עונש של שנתיים מאסר לריצוי בפועל. 

לפסק הדין המלא - לחץ כאן

אלימות בני נוער - שיקולי ענישה

        ת"פ (באר-שבע) 502/00 - מדינת ישראל נ' אלכס שטרמברנד . תק-מח 2000(1), 28986

המדובר הוא בפרשה חמורה של אלימות בני נוער. הנאשם הודה בעבירות של חבלה חמורה ופציעה בנסיבות חמורות. על פי עובדות כתב האישום הגיע הנאשם, שהיה בן 16 בעת ביצוע העבירה, עם אחרים סמוך לבניין בו היה המתלונן אף הוא קטין בן 16. הנאשם פנה אל המתלונן ושאלו מדוע הוא מסתכל עליו. המתלונן אמר לנאשם כי הוא לא מסתכל עליו אולם הנאשם החל להכות, יחד עם שני חבריו, את המתלונן בעט בראשו בחוזקה והכהו באגרופים בכל חלקי גופו.
 
המתלונן איבד את הכרתו, הובהל לבית החולים ונזקק לניתוח מציל חיים לצורך הוצאת קריש דם ממוחו.
 
כאמור, הנאשם הודה במיוחס לו ובית המשפט דן בעונש הראוי לגזור עליו. המדינה טענה כי העונש הראוי במקרה זה, על אף שמדובר בקטין, חייב להיות מאסר ממושך וזאת בשל חומרת המעשים, תוצאותיהם והעובדה שלא קדמה למעשה כל התגרות מצידו של המתלונן.
הסנגוריה מן הצד השני טענה כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי לנאשם אין עבר פלילי וכי הרשעה ומאסר ממושכים יקשו על עתידו של הקטין להשתלב בחיים נורמטיביים ולהתגייס לצה"ל.
 
בית המשפט דן באריכות בשיקולים השונים אותם עליו לשקול במקרה זה בו מצד אחד הופעלה אלימות חמורה ביותר שכמעט הסתיימה במוות וזאת ללא כל התגרות קודמת- אלימות לשם אלימות- ומן הצד השני העובדה כי מדובר בקטין ללא עבר פלילי.
 
בית המשפט בהחלטתו נותן משקל רב יותר לחומרה של המקרה ולצורך למגר ולעקור את תופעת האלימות, במיוחד בקרב בני נוער, מרשיע את הנאשם וגוזר עליו עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיקוח קצין מבחן למשך שנה מיום שחרורו. 
  
לפסק הדין המלא - לחץ כאן 

החמרת ענישה נגד עברייני סמים

ע"פ 6658/04 סאלח סאטל נ' מדינת ישראל

המדובר הוא במקרה של צעיר אשר הורשע בבית המשפט המחוזי, על פי הודאתו, בהחזקה של 80 גרם הרואין שלא לצריכה עצמית.  לדברי הנאשם הוא פנה לדרך זו שכן היה צריך להשיג כסף למימון הגנה משפטית לאחיו שאף הוא הועמד לדין בגין עבירות סמים. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם שנת מאסר אחת לריצוי בפועל 3 שנות מאסר על תנאי וקנס של 5,000 ₪. 

הנאשם ערער לבית המשפט העליון על חומרת העונש והמדינה ערערה על קולת העונש. בית המשפט דוחה את ערעורו של הנאשם ומקבל את ערעור המדינה באומרו כי אין צורך להדגיש עד כמה חמורה היא עבירת הסמים. בית המשפט מדגיש את העובדה כי חרף גילו הצעיר הנאשם יודע כיצד להגיע אל מקורות הסם ומודע לרווח הקל הצפוי לו ומוכן לשם כך להפיץ את הסם.בית המשפט קובע כי העונש אשר נגזר על הנאשם בבית המשפט המחוזי הנו עונש קל והמדיניות בעניין מחייבת את גזירתם של עונשים קשים וכואבים למבצעיהן של עבירות בתחום זה, כדי לגרום להם להרהר פעם נוספת בכדאיות מעשיהם.

כאמור, מקבל בית המשפט את ערעור המדינה וגוזר על הנאשם שנתיים מאסר בפועל בנוסף לעונשים האחרים.

לפסק הדין המלא - לחץ כאן

דינו של סם ה"חגיגת"

ת.פ. (מחוזי תל אביב-יפו) 40073/06 מדינת ישראל נ' יאיר אזרי

המדובר הוא במקרה של צעיר אשר הורשע בבית המשפט המחוזי, לאחר ניהול משפט, בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית וכן בהחזקת כלי המשמש להכנת סם. הסם אותו החזיק הנאשם הנו "קאתינון" הידוע גם בכינויו "חגיגת" והכלי להכנת סם הנו מכשיר להכנת קפסולות. הנאשם הורשע בהחזקת כמות של כמעט ק"ג.

המדינה ביקשה להטיל על הנאשם עונש חמור וזאת לאור הכמות המסחרית של הסם אשר היה ברשות הנאשם וכן בשל עברו הפלילי של הנאשם בין היתר בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. כמו כן הפנתה המדינה לפס"ד דין אחר אשר בו נאמר כי יש להתייחס לסם האתינון כסם מסוג אקסטזי. 

בית המשפט מקבל את עמדת המדינה ומצטט את שנאמר בת.פ. 40152/05 מ"י נ' טוני נגר:

'מעשיו של הנאשם חמורים ואין להקל בהם ראש. השפעותיו של הסם כעולה מתוך שתי חוות הדעת שהציגה התביעה בפני הן זו של דר' לודמילה חלד והן זו של דר' רחל המבורגר קשות. קאתינון משמש כסם רחוב בדומה לאמפטמין וקוקאין וצריכה כרונית של מינונים גבוהים עלולה לגרום לפסיכוזה פרנואידית. מצב הצבירה שבו נמצא הסם כשהוא טחון ובתוך קפסולות להבדיל מלעיסת עלי גת שהינה מותרת כשלעצמה לבין ייצור קפסולות "חגיגת" שבהם מצוי ריכוז גבוה מאוד של סם הקאתינון בצורת צבירתו החדשה כשהוא טחון לאבקה.

לעניין הענישה הראויה, ניתן לטעמי ללמוד ממדיניות ענישה הנוהגת בעבירות של החזקת סם מסוג אקסטזי, להבדיל מהחזקת חשיש או קנאבוס, לאור הדמיון הרב בין האקסטזי (MDMA) לבין הקאתינון- הקאתין והקאתינון שייכים לקבוצת הסמים הממריצים ומבנם הכימי דומה לאמפטמינים...'

כאמור, בית המשפט מקבל את עמדת המדינה וקובע כי יש להחמיר ולהטיל ענישה מרתיעה. בית המשפט גוזר על הנאשם עונש של 3 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. 

לפסק הדין המלא - לחץ כאן 

ביצוע מעשה מגונה בקטין - הנאשם הכיר את המתלונן דרך האינטרנט

ע"פ 70979/06 מחוזי ת"א-יפו, טל אללוף נ' מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של ביצוע מעשה סדום ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי.

המדובר הוא במקרה בו הכיר הנאשם את המתלונן- שהיה קטין בן 15.5 בעת ביצוע המעשה- דרך האינטרנט במסגרת 'צ'ט'. בהמשך יצרו השניים קשר טלפוני, וקבעו להיפגש בביתו של המתלונן בלוד. המערער, שידע כי גילו של המתלונן פחות מ- 16 שנים, הגיע אל ביתו של המתלונן, החל למשש את ישבנו הוריד את מכנסיו ולבקשתו של המערער, החל המתלונן למצוץ את איבר מינו. אדם שנקש על דלת הבית קטע את מעשיהם, והם יצאו את הבית למקום מבודד. המתלונן מצץ שוב את איבר מינו של המערער,  ואילו המערער החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, והמשיך במעשיו עד הגיעו לסיפוק מיני.

כאשר נודע למערער כי עומדת להיפתח נגדו חקירה בגין מעשיו המתוארים לעיל, השליך את הטלפון הסלולרי של המתלונן, שהיה ברשותו, כדי לנסות ולטשטש את הקשר ביניהם.

המערער טען בערעורו, בין היתר, כי העונש שנגזר עליו היה חמור מדי שכן הקטין הסכים למעשים ואך היה מדובר בקטין אשר כבר קיים יחסים מיניים בעבר.

בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי  ככלל יש להחמיר עם עברייני מין ובמיוחד כאשר אלו מבצעים את העבירות נגד קטינים. עוד קבע בית המשפט כי:

מעשיו של המערער מקבלים משנה תוקף של חומרה משאיתר את קורבנו באמצעות רשת האינטרנט, בה גולשים בני נוער, שעות ארוכות ביום, ללא כל פיקוח, סינון והשגחה, ומהווים טרף קל למערער ולשכמותו. על בתי המשפט להרים את תרומתם לביעור הנגע ולהעביר מסר מרתיע לעבריינים פוטנציאליים באמצעות ענישה ממשית מכאיבה ומרתיעה, של מאסר בפועל.

כאמור, הערעור נדחה. 

לפסק הדין המלא - לחץ כאן

הטרדה מינית בעבודה

עש"ם 2192/06, משה רחמני נ' נציבות שרות המדינה

המערער הורשע בעבירות לפי סעיפים 17(1), (2) ו- (3) לחוק שרות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 שעניינן מעשים או התנהגות הפוגעת במשמעת שרות המדינה. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה גזר עליו נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ופסילה מעבודה בשרות המדינה למשך 5 שנים מיום מתן גזר הדין.

על פי כתב התובענה שהוגש נגד המערער, נהג במשרד האוצר, פגש במתלוננת שהייתה עובדת חדשה במזנון משרד האוצר (בת 18.5) ושאל אותה לגילה ולמקום מגוריה. מספר ימים לאחר מכן שוב פגש המערער במתלוננת בשעה שעמדה ליד המעלית במשרד. המערער חסם את דרכה למעלית ואמר לה כי  'אני וחבר שלי התערבנו על 500 ₪, החבר שלי אמר שתשכבי איתו/איתי ואני אמרתי שלא'. המתלוננת הגיבה לדברים ואמרה כי עניינים אלה אינם מעניינים אותה וכי היא עדיין צעירה וביקשה מהמערער לעזבה. המערער חזר ואמר למתלוננת: 'הרבה בנות בגיל שלך עושות את זה תמורת 150$, אז את לא רוצה שאתן לך 150$ ותסכימי לבוא איתי?'. המתלוננת חזרה ואמרה למערער: 'אני ילדה בשבילך, לא מתאים לי הדברים האלה ותיתן לי להמשיך בעבודה אני ממהרת'. אז אמר לה המערער: ' תחשבי על זה וכשאראה אותך בפעם הבאה תעני לי תתני לי תשובה'. בסוף שיחה זו איפשר המערער למתלוננת להיכנס למעלית.

כאמור, הועמד המערער לדין משמעתי בעקבות מעשים אלה.

בית הדין קבע כי תלונתה של המתלוננת אמיתית ומהימנה ודחה את טענות המערער כאילו מדובר בעלילה להעיפו מהמשרד. בית הדין קובע כי מעשיו של המערער עולים כדי הטרדה מינית כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.

המערער טען בערעורו הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין. לדבריו, כל המיוחס לו בכתב התובענה הוא עלילה וכל המתואר לא קרה. לדבריו, בית הדין לא ביסס תשתית ראייתית ראויה להרשעתו שכן הסתמך רק על עדות המתלוננת. כמו כן טוען המערער כי מטעם התביעה לא העידו עדים משמעותיים, דבר הפוגם במשקל הראיות. המערער טוען כי גם אם העובדות בכתב האישום נכונות הרי שאלו אינן מקיימות את יסודות עבירת ההטרדה המינית וכן כי דבריו למתלוננת לא ביזו או השפילו אותה. באשר לחומרת העונש טוען המערער כי מדובר בענישה שאינה פרופורציונאלית למעשה, מה עוד שלא הוגשה נגדו תלונה פלילית למשטרה והמדובר הוא בהליך משמעתי בלבד. 

בית המשפט העליון דחה את הערעור על שני חלקיו וקובע כי אין לקבל את הטענה כאילו תלונתה של בחורה צעירה, שאך זה התחילה לעבוד במקום, הנה חלק ממזימה כללית לסלק את המערער ממקום עבודתו. בית המשפט קובע כי בית הדין נתן את דעתו למכלול הראיות שהובאו לפניו, שקל את עדות המתלוננת מול עדות המערער והחליט להעדיף את זו של המתלוננת. עוד קובע בית המשפט כי מעשיו של המערער עלו בגדר הטרדה מינית ביזו והשפילו בצורה הקשה ביותר את המתלוננת. אין צורך כי מעשה ההטרדה יהיה פיזי אלא הוא יכול להיות אף מילולי. בית המשפט מדגיש את חומרת מעשיו של המערער תוך שהוא מתייחס למקום העבודה ואומר:

מעשי הטרדה מינית, ולא כל שכן, מעשים חמורים מסוג אלה שהתרחשו במקרה זה, כשהם מתבצעים במערכת של שירות המדינה, מהווים עבירות משמעת על פי חוק המשמעת בשירות המדינה. נורמות המשמעת נועדו להבטיח את פעילותו התקינה של השירות הציבורי. תכליתן להגן על אמון הציבור בטוהר פעילותה ורמתה הערכית והתפקודית של הרשות הציבורית... אמון זה כרוך ושלוב ברמתם המוסרית, הערכית והתפקודית של עובדי הציבור הפועלים במסגרת הרשות הציבורית. בלא הקפדה על כללי טוהר מידות וניקיון כפיים של עובדי הציבור, לא תיכון רשות ציבורית שתזכה לאמון הציבור.

כאמור, הערעור נדחה. 

לפסק הדין המלא - לחץ כאן 

שוהים בלתי חוקיים 

   רע"פ 5933/06 טאהא סופיאן נ' מדינת ישראל
        העסקת 2 שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) במשך שבוע - עונש של 75 ימי מאסר

המבקש הורשע בעבירה של העסקת שב"חים (שוהים בלתי חוקיים), כאשר במשפט הוכח כי העסיקם לפחות במשך שבוע. בית משפט השלום גזר על המבקש 75 יום מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 6,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. ערעורו של המבקש נדחה בבית המשפט המחוזי הן לעצם ההרשעה והן לעניין חומרת העונש. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דוחה את הבקשה וקובע כי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור נוכח נסיבות העבירה, ונוכח העובדה כי העבירה בה הורשע המבקש טומנת בחובה סכנה רבה לשלום הציבור ולביטחונו.

לפסק הדין המלא - לחץ כאן

החמרת ענישה - העסקת שוהים בלתי חוקיים

               ע"פ 70262/06, 70303/06 מוחמד בן עלי אלטורי נגד מדינת ישראל

המערער הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו, ב- 4 עבירות נפרדות של העסקת 5 שוהים בלתי חוקיים, אותם העסיק במוסך שבבעלותו בסמוך לכפר קאסם. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל של חודשיים, מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪.

הנאשם ערער על חומרת העונש שנגזר עליו והמדינה, במקביל, הגישה ערעור על קולת העונש. בית המשפט (מחוזי תל אביב-יפו) דוחה את ערעור הנאשם ומקבל את ערעור המדינה. המדובר הוא בעבירות חוזרות ונשנות מצידו של הנאשם וזאת למרות שכבר נתפס, נחקר והוזהר בעבר. בית המשפט חוזר וקובע כי טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה בעבירות של העסקת והסעת שוהים בלתי חוקיים וזאת בשל פוטנציאל הנזק הרב הטמון בהן לציבור.

כאמור, בית המשפט מקבל את ערעור המדינה ומחמיר את עונשו של המערער לחמישה חודשי מאסר בפועל.  

לפסק הדין המלא - לחץ כאן