אם אתה חושד כי בוצעה בילד פגיעה מינית, סביר להניח שתחוש דאגה וכעס. במצב זה חשוב שתדע , מה הוא ההליך המשטרתי וההליך המשפטי בעניין כזה, וחשוב שתדע , מה הן האפשרויות לקבל סיוע וייעוץ.
בכל מקום בו מוזכר " ילד" - הכוונה כמובן גם לילדה.
 

 

 

פגיעה מינית איננה רק אונס. ההגדרה של "פגיעה מינית" כוללת כל קשר מיני כפוי, כדוגמת אלה: איום מילולי, חשיפת אברי מין, הפשטה, הצצה, ליטוף, מגע פיסי או חדירה.
פגיעה מינית גורמת לילד גם פגיעה נפשית קשה, והיא מהווה עבירה פלילית חמורה.

 

 

 

ברוב המקרים, הפגיעה המינית איננה מלווה בהפעלת כוח כנגד הילד. תמימותו וחולשתו של הילד, כמו גם סמכותו של המבוגר, מאפשרים למבוגר לפגוע בילד, תוך שהוא מסתפק בפיתויים שונים או באיומים, בלי להפעיל כוח.

רק לעתים רחוקות יספר ילד מיוזמתו על פגיעה מינית שנעשתה בו. בדרך כלל, ילד לא יעשה כן, בשל חשש, פחד, איום או רגש אשמה. הילד גם חושש, שאפילו אם יספר את שקרה לו, לא יאמינו לו.

בדרך כלל, ילד אינו ממציא סיפורים על פגיעה מינית ואינו מדמיין פגיעה כזו.

ילד לעולם אינו אשם בפגיעה המינית שנעשתה בו. האחריות למה שאירע היא תמיד של המבוגר הפוגע, ושלו בלבד.

מרבית הפוגעים פגיעה מינית הם גברים. הפוגע יכול להיות בכל גיל ומכל שכבה חברתית, והוא יכול להיראות כמו אדם רגיל לחלוטין. יש שהפוגע פגיעה מינית בילד הוא אדם זר לחלוטין, אך במקרים רבים הפוגע הוא מבוגר המוכר לילד. במקרה כזה, יש סיכוי רב שלא הייתה זו פגיעה חד-פעמית, אלא פגיעה חוזרת ונשנית.

לצערנו, חלק מהפוגעים הם בני המשפחה של הילד.

 

ילד לא תמיד אומר
אולי הוא מבולבל, ואינו מבין מה קרה.
אולי הוא הבטיח לשמור את הסוד, כי איימו עליו או פיתו אותו.
אולי הוא חש אשמה או בושה.
אולי הוא חושש שלא יאמינו לו.
אולי הוא חושש שיאשימו אותו.
אולי אין לו מילים מתאימות לתאר את הפגיעה המינית.

 

פעמים רבות, קשה מאד להבחין אצל ילד בין מצב רוח רע, שהוא מצב רוח חולף, לבין מצוקה אמיתית. לרוב, כשהבעיה אמיתית, תופיע בצד מצב הרוח הרע סדרה של סימפטומים. חשוב לבחון את הסימפטומים בהתייחס לגיל הילד, לאופיו ולדפוסי התנהגותו בעבר.

אינך בטוח ? כדאי ואפשר להיוועץ באנשי מקצוע. כשאתה בטוח שהילד נפגע (או כשיש לך חשד רציני לכך), צפוי שתרגיש פגוע , מבוהל , כואב וכועס . חשוב לזכור, שהתגובה הראשונה של מבוגרים משפיעה מאד על הילד.

אם מבצע הפגיעה המינית בילד הוא אדם זר, טבעי שההורה נתקף בהלה. אם אתה חש כך - נסה להסתיר את תחושתך זו. בהלת ההורה מעבירה פחד לילד.

 

משנודע למשטרה על ביצוע עבירה - פותחת המשטרה בחקירה. מטרותיה של החקירה: איתור החשוד, איסוף ראיות להוכחת ביצוע העבירה והעמדתו של החשוד לדין.
במהלך החקירה, ייתכן שיהיה צורך לבצע פעולות מסוימות בשיתוף עם הילד הנפגע, למשל: בדיקה אצל רופא או מסדר זיהוי, אם התוקף הוא זר לילד. אם התוקף יאותר, הוא יובא לחקירה במשטרה. חשוב שתדע, שכל מידע הקשור לעניין, עשוי להיות חשוב ותורם לחקירה. אם אתה מתלבט, האם מידע שברשותך קשור לעניין, שתף את החוקר בהתלבטותך והתייעץ עמו.

יש שטובת החקירה דורשת את מעצר החשוד, כדי לאפשר גביית עדויות, ביצוע בדיקות מעבדה ועוד. אולם, ייתכן שהחשוד ישוחרר בערבות, במגבלות ובתנאים מסוימים, שיבטיחו את התייצבותו לחקירה ולמשפט.

אם במהלך החקירה ינסה החשוד או כל אדם מטעמו, ליצור קשר כלשהו עמך או עם הילד, אנא דווח על כך לחוקר בתחנת המשטרה.

חשוב שתדע , כי החוק אוסר לפרסם, במהלך החקירה והמשפט, פרטים העלולים לזהות את הילד שנפגע מתקיפה מינית.

 

על פי דרישות החוק, את חקירתו של ילד, שגילו איננו עולה על 14 שנה, יעשה חוקר ילדים. חוקר ילדים איננו שוטר, אלא עובד סוציאלי משירות המבחן לנוער, המומחה לחקירת ילדים.
חוקר ילדים ייפגש עם הילד, לאחר תיאום עם הוריו או עם האפוטרופוס שלו. חוקר ילדים יגבה מן הילד עדות לצורך ההליכים המשפטיים.

אם יש צורך, יתלווה חוקר ילדים אל הילד בכל הליכי החקירה והמשפט, כדי להגן על שלומו.
יש שתידרש בדיקה רפואית של הילד. על חוקר ילדים לאשר מראש את ביצוע הבדיקה. את הבדיקה יבצע רופא, והיא תתבצע בבית חולים. בדרך כלל, חוקר ילדים ילווה את הילד לבדיקה הרפואית.

החוק מאפשר לחוקר ילדים להתייצב בבית המשפט במקום הילד, כדי למנוע מן הילד את המעמד הקשה של פגישה עם התוקף ושל חקירה נגדית בבית משפט. ואכן, בדרך כלל, חוקר ילדים מעיד במקום הילד. אם מחליט התובע שהילד יעיד, הוא ימסור להוריו של הילד את הסיבות לכך.

אם תתעוררנה אצלך, הורה של הילד, שאלות מיוחדות באשר להתנהגות הילד ולטיפול בו, חוקר הילדים ידריך אותך, ובמידת הצורך, יפנה אותך לשירות טיפולי מתאים.

 

 

לאחר השלמת החקירה של המשטרה, מעבירה המשטרה את תיק החקירה לפרקליטות המדינה או ליחידת התביעות של המשטרה, וזאת בהתאם לסוג העבירה ולחומרתה. התובע אליו יועבר התיק לטיפול יחליט אם להעמיד את החשוד לדין.

ייתכן שהתובע יחליט שלא להעמיד את החשוד לדין - אם משום שהחשוד לא אותר, אם משום שלא נמצאו די ראיות לצורך הגשת כתב אישום או אם משום סיבה אחרת. אם יחליט התובע שלא להעמיד את החשוד לדין - הודעה על כך תישלח אליך. ההודעה תפרט את הטעם לכך שלא הוגש כתב אישום. קיבלת הודעה על החלטה כזו - אתה רשאי להגיש ערר על ההחלטה. 

אם יחליט התובע להעמיד את החשוד לדין, הוא יגיש כתב אישום לבית המשפט.

תובע מפרקליטות המדינה או מיחידת התביעות של המשטרה המגיש כתב אישום עושה זאת בשם מדינת ישראל. בראש כתב האישום נאמר: מדינת ישראל נגד פלוני. הנפגע והמתלונן אינם צד במשפט הפלילי.

לאחר שהוגש כתב האישום, רשאי בית המשפט לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, והוא רשאי גם לשחררו ולהטיל עליו מגבלות או תנאים מסוימים עד לסיום המשפט. הדיון בבית המשפט מתחיל, בדרך כלל, מספר חודשים לאחר הגשת התלונה.

בדרך כלל, ילד מתחת לגיל 14 לא יעיד בבית המשפט. אם ימצא התובע, שיש צורך בעדות של ילד, עליו לקבל אישור לכך מחוקר ילדים. אישר חוקר ילדים שהילד יעיד בבית המשפט - ימסור הילד את עדותו בנוכחות חוקר ילדים. בנסיבות אלה, מוסמך בית המשפט להורות ביוזמתו, או לבקשת התובע, כי עדות הילד תימסר שלא בנוכחות הנאשם אלא בנוכחות סנגורו בלבד. ההורים רשאים לפנות אל התובע שיבקש זאת מבית המשפט.

בית המשפט מוסמך, ביוזמתו או לפי בקשת אחד הצדדים, להזמין את ההורים למסור עדות.
בית המשפט מוסמך לקבוע, כי הדיון, כולו או חלקו, יתקיים בדלתיים סגורות. קבע בית המשפט כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות - אסור לפרסם פרט כלשהו מהדיון, ללא רשות מיוחדת מבית המשפט.

 

רצוי להרגיע את הילד ולהקשיב לו בסבלנות ובשקט.

רצוי לעודד את הילד לספר את המעיק עליו ולהתייחס לרגשותיו. אולם, אין ללחוץ עליו ואין להכביד עליו בשאלות.

אין להאשים את הילד במה שקרה ואין להטיל עליו את האחריות לאירוע.

יש לתת לילד תחושה שאתה מאמין לו ושאתה לצדו.

יש לתמוך בילד משעה שנודע לך על הפגיעה המינית שנעשתה בו, ולהמשיך ולתמוך בו במשך כל הליכי החקירה והמשפט.

 

 

•   המועצה הלאומית לשלום הילד 02-5639191
  • אל" י (האגודה להגנת הילד) 03-6961070
  • פקידי הסעד ברשויות המקומיות
  • הלשכות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות
  • התחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות וקופות החולים
  • המרכזים לסיוע לנפגעות אונס 1202
  • שפ"י (השירות הפסיכולוגי-ייעוצי), באמצעות היועצות בבתי הספר או בטל' 6293251-02
  • מיט"ל (המרכז הישראלי לטיפול בפגיעות מיניות בילדים) - סניפים בירושלים, בתל אביב ובחיפה.

מידע זה נמסר בשיתוף עם המועצה לשלום הילד ומנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן.