1. התעללות פיזית (ילד מוכה)

פגיעה חמורה או מתמשכת בילד הנעשית במכשיר או הנעשית באברי הגוף של האדם הפוגע, כגון: בעיטות, נשיכות, מכות וטלטול. הפגיעה עשויה לגרום לשטפי דם, לנפיחויות, לפצעים פתוחים, לפגיעות פנימיות, לכוויות, לשברים, לנזק מוחי, לאובדן הכרה ואף למוות.

הפגיעות השכיחות הן  בראש, בגפיים העליונות והתחתונות וכן באברי המין.

2. התעללות מינית

בדרך כלל פגיעה מינית מתבצעת תוך שימוש בכוח, בכפייה, באיום, בפיתוי או תוך ניצול סמכותו ומרותו של המבוגר. הפגיעה עשויה לכלול אונס, מעשה סדום, החדרת חפצים לאבר המין, מעשה מגונה, אוננות, חיבוק, ליטוף ונישוק בעלי אופי מיני, אקסהיביציוניזם, מציצנות וכן שימוש בילד לצורך פורנוגרפיה או זנות.

למידע  על התעללות מינית כלפי ילדים - לחץ כאן.

3. הזנחה

מחדל מכוון או פעולה מתמשכת של הזנחה פסיבית או הזנחה אקטיבית, שנועדה למנוע מהילד הזנה, טיפול רפואי, טיפול מונע, תנאי אקלים סבירים, תנועה חופשית או גירויים סביבתיים.

הזנחה יכולה להסתיים במוות או לגרום לילד תת תזונה, נזקים גופניים, עיכוב בהתפתחות, פיגור ונזקים נפשיים מיידיים וארוכי טווח.

4. התעללות נפשית או רגשית

הרס שיטתי של יכולת הילד לפתח מסוגלות רגשית או לפעול כשורה בהקשרים אישיים וחברתיים. תוצאות התעללות מסוג זה יכולה להתבטא בחרדות, בהסתגרות, ביכולת מילולית ורגשית מוגבלת ובהתפתחות לקויה. זוהי ההתעללות הקשה ביותר להגדרה, והיא יכולה להיכלל גם תחת ההגדרות של: פציעה נפשית, חסך נפשי, תקיפה רגשית ועוד.

לעתים קרובות מופיעה התעללות זו כתופעה נלווית לסוגים האחרים של פגיעות בילדים.

 יש לזכור, כי חלק מהסימנים שצויינו לעיל כ"סימני אזהרה"  עשויים להיות תוצאה של תאונה או תוצאה של פגיעה מקרית ולא מכוונת.
אם  הילד איננו מסביר את הפגיעה, אם ההסבר שנתן הילד לפגיעה אינו הגיוני, וכן אם הילד או הוריו מנסים להסתיר את הפגיעה באמצעות לבוש או בדרך אחרת – עליך לראות באלה נורה אדומה שנדלקה.
לעיתים, לא תמצא סימנים חיצוניים להתעללות הפיזית, אם משום שסימנים אלה אינם קיימים או אם משום שהסימנים מוסתרים. במקרים אלה,  שים לב לסימנים בהתנהגות של הילד.

סימני האזהרה העולים מהתנהגותו של הילד הם אלה:
 

• בעיות משמעת רבות.

• תוקפנות ואלימות כלפי אחרים.

• אלימות מילולית מוגזמת.

• ביגוד שאינו הולם  (שנועד להסתיר פגיעות).

• ניכור, בדידות והתכנסות עצמית.

• חשש מקשר עם מבוגרים.

• תלונות פסיכוסומטיות.

• דיבורים על התאבדות או ניסיון התאבדות.

יש לזכור, כי סימנים אלה שצויינו כ"סימני אזהרה", אינם מעידים על התעללות דווקא.
אפיוני התנהגות אלה עשויים לבטא גם מצוקה אחרת.

תגובת המבוגר חשובה ביותר, ועשויה להשפיע על הרגשתו של הילד, על ביטחונו ועל נכונותו להיפתח בפני המבוגר, לתת בו אמון ולספר לו על  ההתעללות.

חשוב מאוד להקפיד על הכללים הבאים:
לשוחח עם הילד בפרטיות וביחידות.
להיות אוהדים ולנסות להישאר שקטים ורגועים. אם הילד חש כי דבריו מרגשים אותנו, הוא עלול להפסיק  את דבריו כדי לגונן עלינו.
לא להגיב בבהלה - להימנע מלבטא בהלה במילים או  בהבעות פנים, בתנועות ידיים או בשפת גוף.
להאמין לדבריו של הילד, ולומר לו שמאמינים לו ושהוא דובר אמת.
לעודד את הילד להמשיך ולספר, למשל: "אני שמח שסיפרת לי, זה אמיץ מאוד מצדך".
לומר לילד  שהוא אינו אשם בהתעללות.
להבטיח לילד שנעשה כל שביכולתנו כדי להגן עליו ולתמוך בו.
להסביר לילד שאין לשמור על המידע בסוד.
לא  לחקור או לטפל בעניין ללא הסמכה, מומחיות והרשאה כדין, ולא להתיימר לעשות זאת.
להתייעץ עם אנשי מקצוע מורשים, ולדווח כנדרש בחוק על כל מקרה של התעללות בילד או של חשד להתעללות כזו.

אלה הם עיקרי החוק, מתומצתים בשפה פשוטה  (אין זה הנוסח המשפטי):

א. התעללות בילד  היא עבירה פלילית חמורה. אם המתעלל בילד הוא הורה, בן משפחה או אדם אחר האחראי על הילד – זו עבירה פלילית חמורה במיוחד.

ב. האחראים על הילד הם הוריו וגם מבוגרים אחרים (בני משפחה ואחרים, הקבועים בחוק), שהילד תלוי בהם ונתון למרותם.

ג. התעללות איננה רק פגיעה גופנית  והיא כוללת סוגי פגיעה שונים,  פגיעה מינית ופגיעה נפשית.

ד. ההורה של ילד, או אדם אחר האחראי על ילד, חייב לדאוג לבריאותו, לספק את צרכיו ולמנוע פגיעה והתעללות בו. הורה או אחראי על הילד שלא מנע התעללות בילד – התנהגותו עלולה להיחשב עבירה פלילית.

ה. על כל אדם מוטלת חובת דיווח לפקיד הסעד או למשטרה, בכל מקרה שיש לו יסוד סביר לחשוב שהאחראים על הילד מתעללים בו.

ו. על בני משפחתו של הילד ועל אנשי מקצוע מוטלת חובת דיווח מיוחדת.

ז. מי שיודע על התעללות בילדים ולא מדווח – עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש מאסר.

ח. על עובדי חינוך במוסדות חינוכיים מוטלת חובת דיווח מיוחדת על כל פגיעה והתעללות בילד – וזאת בין אם הם אחראים על הילד באותו מוסד חינוכי בין אם הוא עצמו אחראי לאותו הילד ובין אם לאו.

ט. כאמור,  כל אדם, וכל עובד חינוך בכלל זה,שיש לו יסוד סביר לחשוב  שאחראי על ילד התעלל בו, חייב, על פי החוק,  לדווח על כך לפקיד סעד או למשטרה. "פקיד סעד" הוא עובד סוציאלי, המופקד על נושא זה, וניתן למצוא אותו בכל מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות.

י. חשוב לזכור, כי דיווח לפקיד סעד או למשטרה איננו בגדר הטלת אשם או קביעה נחרצת, אלא בקשה לבדיקה מקצועית. המדווח על התעללות איננו נדרש להוכיח התעללות. כל מי שמדווח כנדרש בחוק ובתום לב, החוק מגן עליו מפני כל תביעה פלילית או תביעה אזרחית נגדו.

יא. חובת הדיווח איננה רק חובה חוקית, אלא היא גם חובה מצפונית ומוסרית. לעתים, הדיווח הוא הדרך היחידה לשבור את קשר השתיקה ולהציל את הילד.

* הערה:  "ילד" בפרק זה - הוא קטין שטרם מלאו לו  18!!!

תפקידו של חוקר ילדים (לילדים עד גיל 14)  – בחקירה ובבית המשפט

על פי דרישות החוק, את חקירתו של ילד, שגילו איננו עולה על  14 שנה, יעשה  חוקר ילדים. חוקר ילדים איננו שוטר, אלא עובד סוציאלי משירות המבחן לנוער, המומחה לחקירת  ילדים.
חוקר ילדים ייפגש עם הילד, לאחר תיאום עם הוריו או עם האפוטרופוס שלו. חוקר ילדים יגבה מן הילד עדות לצורך ההליכים המשפטיים.

אם יש צורך, יתלווה חוקר ילדים אל הילד בכל הליכי החקירה והמשפט, כדי להגן על שלומו.

יש  שתידרש בדיקה רפואית של הילד. על חוקר ילדים לאשר מראש את ביצוע הבדיקה. את
 הבדיקה יבצע רופא, והיא תתבצע  בבית חולים. בדרך כלל,  חוקר ילדים ילווה את הילד לבדיקה הרפואית.

החוק מאפשר לחוקר ילדים להתייצב בבית המשפט במקום הילד, כדי למנוע מן הילד את המעמד הקשה של פגישה עם התוקף ושל חקירה נגדית בבית משפט. ואכן, בדרך כלל, חוקר ילדים מעיד במקום הילד. אם מחליט התובע שהילד יעיד, הוא ימסור להוריו  של הילד את הסיבות לכך.

אם תתעוררנה אצלך, הורה של הילד,  שאלות מיוחדות באשר להתנהגות הילד ולטיפול בו, חוקר הילדים ידריך אותך, ובמידת הצורך, יפנה אותך לשירות טיפולי מתאים.