המשטרה המנדטורית, אשר כונתה רשמית "כוח המשטרה פלסטינה" (Palestine Police Force), הוקמה בשנת 1920. הארץ חולקה למחוזות משטרתיים, אשר חולקו בתורם לנפות ולתחנות. כמו כן, הוקם מטה ארצי, המחולק לאגפים, לצורך ניהול המשטרה. בשנת 1921 חוקקה פקודת המשטרה הראשונה, שבה הוגדרו סמכויות המשטרה ואופי הפעילות הנדרש ממנה. בשל החשש מאירועים אלימים בין ערבים ליהודים, מהסוג שהתרחשו לראשונה בשנת 1920 ונשנו בשנת 1921, פעלו במקביל למשטרה שתי יחידות ז'נדרמריה (כוח שיטור צבאי למחצה), בריטית ופלסטינית (שכללה ערבים, צ'רקסים ויהודים), שהיו אחראיות לתחום ביטחון הפנים.
בשנת 1921 הוקמה בעיר תל-אביב יחידת משטרה עירונית עברית ראשונה. יחידה זו הוקמה באישור משטרת המנדט והייתה כפופה לעיריית תל-אביב, ולא למשטרת המנדט. שוטריה עסקו במשימות שיטור, סיור, חקירת פשעים, הכוונת תנועה ופיקוח עירוני. בשנת 1926 יזמו הבריטים רפורמה במבנה המשטרה בארץ ישראל. יוזמה זו באה בשל תפקודה הלקוי, לדעת השלטונות, של המשטרה, בכלל, ושל הז'נדרמריה הפלסטינית, בפרט. במסגרת הרפורמה נכתבה פקודת משטרה חדשה, פוזרו הז'נדרמריות והכוח כולו אורגן מחדש.
באוגוסט 1929 פרצו ברחבי הארץ מאורעות תרפ"ט, במהלכם נרצחו מאה שלושים ושלושה יהודים על ידי ערבים. משטרת המנדט כשלה במניעת הטבח ובמתן מענה לו, וחלק מהשוטרים הערביים אף השתתפו ברציחות. בשנת 1936 פרץ המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט). הכוחות הבריטיים בארץ לא הספיקו על מנת להתמודד עם אירועים בהיקף נרחב שכזה, והמשטרה ניצבה חסרת אונים, וממשלת בריטניה נאלצה לתגבר את הכוחות בארץ ישראל ביחידות צבא גדולות.כחלק מהמענה למרד, גייסו הבריטים צעירים יהודים, שכונו "נוטרים", ככוח עזר למשטרה. הנוטרים, שברובם המכריע היו חברי ה"הגנה", פעלו להגנת יישובים יהודיים, צירי תנועה ונכסים אסטרטגיים. בשנת 1939 מוסדה הנוטרות כמשטרת היישובים העבריים, שכללה עשרה גדודים וביצעה משימות הגנה בשטחי ארץ ישראל. הנוטרות הייתה האמצעי החשוב ביותר בידי היישוב היהודי להכשיר צעירים בשימוש בנשק ובשיטות לחימה, והדבר נעשה באישור השלטונות הבריטיים ובסיועם.
לקראת סוף שנות השלושים ניכרה התדרדרות ביחסים בין השלטונות ליישוב. עם דיכוי המרד הערבי שינתה ממשלת בריטניה באופן חריף את מדיניותה כלפי המנדט. מסמך המדיניות - "הספר הלבן" משנת 1939 - קבע כי העלייה היהודית לארץ ישראל תופסק כמעט לגמרי, וכי יופסקו היתרים למכירת קרקעות ליהודים ברוב אזורי הארץ. משטרת המנדט פעלה בהתאם לקו החדש, שבעקבותיו החלו ארגוני מחתרת עבריים לפעול כנגד שלטונות המנדט.כחלק מהמאבק כנגד היישוב היהודי, הוקמו במסגרת הבולשת יחידות שעסקו באיסוף מודיעין, בתפיסת אנשי מחתרות ובחקירתם. יחידות אלה כללו שוטרים בריטיים שלמדו עברית, וחלקן פעל באלימות ואף עינה עצירים עבריים.
כאשר קיבלה עצרת האו"ם את החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, החל תהליך מהיר של התפוררות המשטרה הבריטית: תחנות ננטשו, מסמכים נעלמו והבריטים פעלו בכוונה להותיר אחריהם תוהו ובוהו. השוטרים היהודים בתחנות עשו מאמץ גדול כדי לנסות לקיים שיטור בתקופה זו, שבה למעשה לא היה כוח משטרה ארצי מאורגן.