שאלות נפוצות

בפרק זה ניתן לעיין בהנחיות ובהסברים שונים בנוגע להתנהגות הרצויה לאחר פגיעה ברכוש על ידי עבריינים או גורמים אחרים

להלן הנחיות וייעוץ למי שנפגע במהלך ביצוען של עבירות שכיחות אשר תוך כדי ביצוען נפגע אחוז ניכר מהאוכלוסייה.

מה אעשה לאחר שפגעו ברכושי?

במקרה פריצה לבית או לעסק: 

אם חזרת הביתה ומצאת את הדירה שלך פרוצה, צלצל למוקד 100. אם יש לך חשד שהפורץ עדיין בתוך הדירה, אל תיכנס אליה! צלצל למוקד 100 מאחד השכנים או מכל מקום אחר. אל תיקח סיכון! אל תיגע בחפצים או במקומות שיש לך חשש שהגנב נגע בהם, למשל: ידית הדלת הפרוצה, משקוף החלון שדרכו נכנס הפורץ, דלתות של ארונות ומגרות שבהן חיפשו חפצים, קופסאות תכשיטים שרוקנו וכו'.

מה עליך לעשות לאחר שהשוטרים הגיעו למקום וסיימו לבדקו? אם קיבלת אישור לכך שהשוטרים סיימו לבדוק את המקום ולחפש טביעות אצבעות וסימנים אחרים, אתה רשאי לבדוק אילו חפצים חסרים לך. ערוך רשימה מפורטת, שתכלול תיאור של כל החפצים החסרים. אם יש לך קבלות על רכישת מכשיר מסוים, היעזר בהן והבא גם אותן לתחנת המשטרה. בדרך כלל הפירוט של הדגם והמספר הסידורי של המכשיר רשום על החשבונית ועל תעודת האחריות של המוצר.

אם ביטחת את דירתך או את בית העסק, והפוליסה כוללת רשימת חפצים המכוסים על ידי הביטוח, הצטייד ברשימה זו: גם כאן יופיעו מספרים סידוריים של מכשירים חשמליים ושל ציוד אופטי. כמו כן יופיע ברשימה תיאור מדויק של תכשיטים מבוטחים. סמן ברשימה זו מהם החפצים החסרים. דווח מיד על הפריצה ועל החפצים שנגנבו לחברת הביטוח או לסוכן הביטוח שלך. במקומות מסוימים תתבקש להגיע אל תחנת המשטרה או לנקודת המשטרה כדי לדווח על האירוע. במקומות אחרים  השוטרים נוהגים להגיע אליך כדי לקחת עדות. בשכונות מסוימות קיים מרכז שיטור קהילתי (מש"ק), והשוטר הקהילתי יגיע אליך לאחר תיאום עמך.

זכור! בכל פנייה לתחנת המשטרה הצטייד בתעודת הזהות שלך. לאחר שדיווחת על המקרה למשטרה, תקבל מספר אירוע (פ.א.) של תיק החקירה. ציין בפניותיך למשטרה את המספר שקיבלת כדי לברר על התקדמות החקירה.

מה תעשה המשטרה? המשטרה תבחן אם קיימות במקום ראיות היכולות להוביל לחשוד כלשהו. השוטר יחקור אותך ואת שכניך כדי לבדוק אם נראו באזור אנשים חשודים ואם יש חשדות כלשהם לגבי העבריינים. המשטרה תזין את פרטי הרכוש שנגנב למאגר ממוחשב כדי לאפשר קישור עתידי של פריטים אלה עם חפצים שייתפסו או שנתפסו אצל עבריינים, ואשר חשודים כגנובים. המשטרה תחקור את האירוע. אם יתגלו לך פרטים נוספים בהמשך או אם תיזכר בפרטיםנוספים, אנא דווח עליהם מיד לחוקר.זכור: בכל פנייה למשטרה ציין את מספר התיק (פ.א.) שקיבלת.

אם יימצא רכוש החשוד כגנוב, שעשוי להיות הרכוש שנגנב ממך, המשטרה תזמן אותך לנסות לזהות את הרכוש על פי סימנים מיוחדים הידועים רק לך כבעל הרכוש (למשל, מספרי זיהוי שנחרטו על הרכוש, סימנים מאפיינים וכו'). הוכחת כי אתה בעליו של הרכוש, תקבל אותו בחזרה. 

גניבת רכב או פריצה לרכב:

אם אתה בטוח כי רכבך נגנב, חייג למוקד 100 של המשטרה ומסור הודעה על כך. כמו כן, עליך להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריך כדי להגיש תלונה. כאשר תגיע לתחנת המשטרה ניתן יהיה להזין את מספר הרישוי של הרכב למערכת הממוחשבת הארצית, והידיעה על גניבת הרכב תופץ במערכת זו. בבואך לתחנת המשטרה או למרכזי השיטור הקהילתי באזור מגוריך, הצטייד בתעודת זהות וברישיונות הרכב. אם רישיונות הרכב נגנבו יחד עם הרכב או מתוכו, ניתן יהיה להוכיח את בעלותך על הרכב באמצעות "אישור בעלות" מטעם משרד הרישוי. לשם כך עליך למסור למשטרה את מספר הרכב ואת מספר תעודת הזהות שלך.

עליך להודיע על גניבת הרכב מיד לחברת הביטוח שלך או לסוכן הביטוח שלך. בקש מהמשטרה אישור עבור חברת הביטוח. את האישור מסור לסוכן הביטוח או לחברת הביטוח שלך להמשך טיפול (פיצוי, רכב חלופי וכו'). 

הרכב נפרץ? אין לגעת בדלתות או בחלונות שנפרצו, במראות הרכב ובכל משטח חלק אחר. יש להגיע עם הרכב לתחנת המשטרה לשם הגשת תלונה ופרטים על הרכוש שנגנב ולשם בדיקת הרכב על ידי המשטרה. המשטרה תבדוק אם מצויים ברכב טביעות אצבע או סימנים ייחודיים אחרים. עליך להודיע על הגניבה לחברת הביטוח שלך או לסוכן הביטוח שלך. 

מה לעשות במקרה של שוד?

שוד הוא  גניבה תוך שימוש באלימות או באיום באלימות. יש להתקשר מיד למוקד 100 של המשטרה ולהודיע על השוד. יש למסור למשטרה פרטים רבים ככל האפשר על השוד, כגון: מיקום השוד, פרטים מזהים של השודדים - גובה, מבנה גוף, לבוש וסימני זיהוי ייחודים (קעקוע, תסרוקת, משקפיים וכו'), אופן דיבור, מבטא וכו'.

אין לגעת בחפץ שנמצא  בזירת האירוע! אין לאפשר לאנשים להסתובב בזירת האירוע. עם זאת, יש לבקש מהאנשים להמתין לבוא השוטרים כדי למסור עדות. אם נפגעת או נפגעו אחרים, תוך כדי ביצוע השוד,  יש להגיש לפצועים עזרה מידית, לסייע בפינוים לבית החולים או להזעיק למקום אמבולנס  על ידי פנייה למוקד 102.            

קיבלתי שק ללא כיסוי - מה לעשות?                    

סעיף 432 לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע:
א. המוציא שק שמשך והוא יודע שאין חובה על הבנקאי לפרוע את השיק מן התאריך הנקוב בו עד 30 יום לאחריו, או אין לו יסוד סביר להניח שיש חובה כאמור על הבנקאי, והשק הוצג לפירעון תוך התקופה האמורה וחולל, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61 או פי ארבעה מהסכום הנקוב בשיק, לפי הסכום הגדול יותר.  
ב. בשק שלא נקוב בו תאריך, ייראו לעניין סעיף זה כאילו נקוב בו יום ההוצאה.  
ג. הוצג שק לפירעון תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א) וחולל, ו"המוציא לא פרעו תוך עשרה ימים מיום שדרש זאת האוחז ממנו, חזקה שהוציא את השק בידיעה או באין לו יסוד סביר להנחה כאמור בסעיף קטן (א), ועליו הראיה לסתור."
 
אדם האוחז בשק שהוצג לפרעון ביום הנקוב בשק או עד 30 יום לאחר מועד זה והשק לא נפרע, רשאי להגיש תלונה במשטרה על הוצאת שק ללא כיסוי. לצורך החקירה והתביעה על המשטרה להחזיק בשק המקורי שחולל. המתלונן יידרש להציג בעת הגשת  התלונה דרישה בכתב שהופנתה למוציא השק לפרוע את השיק לאחר שחלפו  עשרה ימים מיום הדרישה, והדרישה לא נענתה.

המתלונן יידרש לצרף הודעה מהבנק בדבר אי-פירעון השק. אם בשק לא נקוב תאריך - יידרש המתלונן להמציא ראיות נוספות לעניין תאריך הוצאת השק, כגון: קבלה או חשבונית. אם המתלונן מבקש לפתוח בהליכי הוצאה לפועל במקביל, עליו להגיש תחילה  את השק המקורי להוצאה לפועל ואחרי רישום תביעתו שם, כאשר יוחזר לו השק - יחזור למשטרה להגיש תלונתו וימסור למשטרה את השק. אם הציג המתלונן את השק לפירעון בבנק לפני התאריך הנקוב בו והשק לא כובד, לא תיפתח חקירה, שכן לא בוצעה עבירה. אם הציג המתלונן את השק לפירעון בבנק לאחר שעברו 30 ימים מיום הנקוב בשק, והשק לא כובד, לא תיפתח חקירה, שכן לא בוצעה עבירה. אם התלונה על הוצאת השק ללא כיסוי היא נגד פושט רגל או חברה בפירוק, על פי צו של בית משפט, לא תיפתח חקירה. על המתלונן חלה חובה לעדכן את המשטרה אם טרם סיום ההליכים הפליליים הצליח לגבות את החוב.

נזק לרכב או לחפץ לאחר שטופל בידי חבלן משטרתי 

השארתי חפץ במקום כלשהו. החפץ טופל בידי חבלן משטרה כ"חפץ חשוד" ונלקח למשטרה. מה עלי לעשות כדי לקבלו?

מדי שנה מתקשרים למשטרה עשרות אלפי אנשים ומבקשים מהמשטרה לבדוק חפץ כלשהו שנראה להם  כמטען חבלה ("חפץ חשוד"). המשטרה מעודדת את הציבור להודיע על כל חפץ חשוד כזה כדי למנוע פיגוע. כאשר אדם קורא למשטרה לבדוק חפץ כזה, המשטרה תטפל בו בדרך שתמנע או תצמצם, ככל האפשר, פגיעה בחיי אדם. אסור לקחת סיכון. במקרים רבים, כאשר לא ניתן להזיז את החפץ  או לא רוצים להסתכן בהזזת החפץ או בבדיקת תכולתו, הברירה היחידה היא לפוצץ את החפץ. כאשר ניתן לבדוק את החפץ ומתגלה כי הוא "תמים", וככל הנראה אבד לבעליו, יילקח החפץ למדור "אבדות ומציאות"  בתחנת המשטרה  הקרובה. במקרה כזה החבלן שטיפל בחפץ, יצמיד אליו "דו"ח בדיקת רכב/חפץ חשוד" המפרט את הבדיקה שנעשתה בחפץ.

מה עלי לעשות כדי לקבל בחזרה את החפצים שנלקחו מרכבי?  

כאמור, חפצים אלה מועברים ע"י חבלן המשטרה למשמרת במדור "אבדות ומציאות" בתחנת המשטרה הקרובה. שם התחנה ומיקומה רשומים בטופס שהשאיר חבלן המשטרה על הרכב. כדי לקבל את החפצים גש לתחנת המשטרה שצוינה בטופס עם תעודת הזהות שלך.

חבלני המשטרה פרצו לרכב שלי, שנחשד כ"רכב תופת". בפריצה זו נגרם נזק לרכב או שנלקחו ממנו חפצים. מה עלי לעשות? 

מדי שנה מגיעות למשטרה מאות קריאות של אנשים  לבדוק "כלי רכב חשודים". אנשים אלה חושדים כי רכב מסוים מכיל מטען חבלה או שהוא ממולכד. המשטרה מעודדת את הציבור לקרוא לה במקרים שקיים חשד כזה.   חבלן המשטרה מגיע מיד לרכב כדי לבדקו. במקרים רבים הוא מסוגל לבדוק את הרכב  בלי לגרום לו כל נזק. ואולם אם בעל הרכב לא אותר על ידי המשטרה ואין אפשרות  לפתוח את הרכב כדי לבדקו ביסודיות מבלי לגרום לרכב נזק - החבלן ייאלץ לעתים לפרוץ לרכב בצורה שעלולה לגרום לו נזק. לא העלתה הבדיקה דבר חשוד -  החבלן משאיר על הרכב "דו"ח בדיקת רכב/חפץ חשוד" המפרט את הבדיקה שנעשתה. הדו"ח כולל,  בין השאר,  גם מידע על חפצים שהיו בתוך הרכב ושנשלחו למשמרת בתחנת המשטרה. אחרי פריצת רכב על ידי חבלן המשטרה לא ניתן לנעול את הרכב. לפיכך, כדי שלא ייגרם נזק לחפצים שהיו ברכב וכדי שלא ייגנבו,  נלקחים החפצים שהיו בתוך הרכב ונשלחים למשמרת בתחנת המשטרה. בטופס שהושאר מופיע פירוט אילו חפצים נלקחו ולאיזו תחנת משטרה יש לפנות כדי לקבלם בחזרה.  

מה עלי לעשות כדי לקבל פיצוי לתיקון הנזק שנגרם לרכבי עקב הבדיקה של החבלן?  

בטופס "דו"ח בדיקת רכב/חפץ חשוד" שהושאר על הרכב מפורט באיזה סניף של "מס רכוש" יטופל המקרה שלך. עליך לפנות טלפונית לסניף זה כדי לוודא שעותק מהדו"ח הנ"ל כבר הגיע אליו, וניתן לטפל במקרה (חבל שתגיע לסניף לפני שווידאת זאת). לאחר שיגיעו המסמכים לסניף מס רכוש, תקבל הנחיות מפקידי מס רכוש בדבר אופן קבלת הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב.

לנוחיותך להלן מספרי הטלפון של משרדי מס רכוש: נתניה: 8602525-09  חיפה: 8508111-04  ירושלים: 6245771-02    אשקלון: 6742222-07  באר-שבע: 6293555-07  תל-אביב: 5656111-03 

נפגעתי מעבירות מין מה לעשות?

פגיעה מעבירת מין היא אירוע קשה העלול לעורר רגשות שונים, כמו פחד, כעס, דיכאון ובלבול. במצב זה חשוב שתקבלו מידע על האפשרויות לסיוע ולייעוץ וכן מידע על ההליך המשטרתי ועל ההליך המשפטי המתייחסים לנושא. הערה: כדי למנוע סרבול בניסוח הטקסט כתוב בלשון נקבה, אך כל האמור מתייחס גם לזכר. 

ההליך המשטרתי: כיצד תיגבה העדות שלי ומהו ההליך החקירתי?

תלונתך במשטרה פותחת את הליך החקירה. הגשת התלונה והמשך שיתוף הפעולה עם מערכת אכיפת החוק הם חלק חשוב ביותר בפעולות לאיתור מבצע העבירה, באיסוף הראיות הדרושות להעמדתו לדין, באפשרות לצמצם עבירות אלה וכן בסיוע לך כמי שנפגעה ממעשה העבירה. למסירת כל הפרטים למשטרה יש חשיבות רבה ביותר. אחת התגובות לאירוע היא בלבול ושכחה של פרטים. ייתכן מאוד, שבשלב מאוחר יותר תיזכרי בפרטים נוספים הקשורים בעבירה - אנא, מסרי אותם לחוקר. חקירתך, כמי שנפגעה מעבירת מין תיעשה תוך הכרה בזכותך לכבוד ולפרטיות. ואולם, בשל סוג העבירה מחייבת החקירה גם שאלות, שעלולה להיות בהן חדירה לפרטיותך. אנו מדגישים כי השאלות כולן רלוונטיות, חשובות ודרושות לצורך איסוף ראיות.   גביית ההודעה ממך תיעשה בחדר נפרד וללא נוכחות אנשים נוספים. ייעשה מאמץ ששוטרת היא שתבצע את החקירה (כשהמתלוננת היא אישה).   אם ברצונך ליצור קשר עם קרוב משפחה, ידיד או כל גורם אחר (כגון עובדת סוציאלית, מתנדבת ממרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית), אנא אמרי זאת לאיש המשטרה, על מנת שידאג לאפשר קשר כזה. אם ניתן הדבר, תעוכב החקירה עד הגעתם, ותוכלי לשוחח עמם בטרם תתחיל החקירה עצמה. קרובים או ידידים אלו לא יהיו נוכחים בעת קבלת התלונה ממך או בעת שנעשות פעולות משטרתיות או בדיקות רפואיות. 

חשוב שתדעי כי על פי החוק אין לפרסם פרטים העלולים להביא לזיהויך כמי שנפגעה מעבירת מין. פרטים אלה נשמרים בסודיות במהלך החקירה. לא יימסר כל פרט על המקרה לבני המשפחה שלך, אלא אם הסכמת לכך. על פי החוק רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים במסגרת ההליך המשפטי הפלילי. אנא העבירי לידיעת החוקר פרטים על נזקים כספיים שנגרמו לך כתוצאה מן העבירה בצירוף קבלות המעידות על כך. החוקר יעביר מידע זה לתובע בזמן ההכנה למשפט. מומלץ שתרשמי לפנייך את פרטי רישום התלונה - פרטי החוקר, מספר רישום התלונה, תאריך מסירתה - למקרה שתזדקקי לפניות נוספות או לבירורים. כל הצעדים שננקטו, יירשמו על ידי השוטר בדו"ח זיכרון דברים. משטרת ישראל פועלת כדי להבטיח את זכותך ליחס הוגן, תוך כיבוד פרטיותך במהלך החקירה. עם זאת, אם ביצע השוטר את תפקידו שלא כיאות, זכותך להתלונן בפני מפקדו או בפני קצין תלונות ציבור בפנייה בכתב או בעל פה או במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים.  

אילו בדיקות ייעשו והיכן?  

לעתים נשארים ברשותך פריטים היכולים לשמש ראיה לעבירה, כגון פרטי לבוש. אנא העבירי אותם למשטרה כפי שהם לצורך איתור החשוד וביסוס הראיות. הבדיקה הרפואית מתקיימת, בדרך כלל, בבית חולים. הבדיקה חשובה כדי לקבוע אם ובאיזו מידה נפגעת בריאותית וכן לצורך איסוף הראיות. במקרים מסוימים תפנה אותך המשטרה לבדיקות נוספות במרכז לרפואה משפטית כדי לקבל ראיות נוספות באשר לאופי הפציעה, לשיטת התקיפה, לכלי התקיפה וכו'. המשטרה היא שתפנה אותך, תלווה אותך ותסייע לך בהגעה לבית החולים. המשטרה גם תדאג להסעתך הביתה. לא כל בתי החולים ערוכים לבדיקות מעין אלו ולכן, ליווי איש משטרה יאפשר עריכת הבדיקה במקומות שבהם יש ניסיון והתייחסות הולמת. תוכלי לקבל ליווי ותמיכה אישית גם ממסייעת של מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. בחלק מבתי החולים ניתן גם להיעזר בשירות של עובדת סוציאלית. הבדיקה בבית החולים פטורה מתשלום. אם ברצונך להיבדק אצל רופא פרטי, אנא אמרי זאת לשוטר לצורך תיאום, וכדי שיצייד אותך בטופס מתאים.  

מה קורה אם נתפס או נעצר חשוד?    

בזמן החקירה ייתכן כי החשוד ייעצר, אך ייתכן גם שישוחרר בתנאים ובמגבלות מסוימים. המשטרה תודיע לך אם החליטה לשחרר את החשוד, אם הוא עלול להימצא בסביבה הפיזית שלך, או אם יוחלט להגיש נגדו כתב אישום. אם החשוד או כל אדם אחר מטעמו ינסו ליצור אתך קשר זכרי כי אינך חייבת להשיב לשאילותיהם. אם תוטרדי או תאוימי על ידם, אנא דווחי מיד לחוקר. אם יש חשוד או חשודים בביצוע העבירה, ייתכן שבמהלך החקירה ייווצר צורך בהשתתפות שלך, נפגעת העבירה, בפעולות חקירה שונות - מסדר זיהוי, עימות עם החשוד בביצוע בעבירה, הרכבת קלסתרון, בדיקה רפואית. כל אלה הן פעולות חיוניות ביותר לסיוע באיתור החשוד. מועד ביצוע הפעולה יותאם, ככל הניתן, לסדר יומך ובהתראה מראש, תוך מתן הסבר מפורט על מהות פעולת החקירה, כיצד תתבצענה ומה זכויותייך בכל שלב של הפעולה. בסיום החקירה מתקבלת החלטה אם להעמיד את החשוד לדין ואם להגיש נגדו כתב אישום. יש מקרים שבהם מחליטים שלא להעמיד את החשוד לדין, למשל בשל חוסר הוכחות. במקרה זה תקבלי על כך הודעה בכתב. את רשאית להגיש ערר על החלטה זו ליועץ המשפטי לממשלה.

מהו ההליך של התביעה והמשפט?  

כאשר מתקבלת החלטה להעמיד את החשוד לדין, יוגש כתב האישום. במשפט הפלילי כתב האישום מוגש ומנוהל בידי בא כוח המדינה (תביעה משטרתית או פרקליטות) ולא על ידך - נפגעת העבירה. החוקר ישיב לשאלותייך באשר לזהות הגורם התובע (פרקליטות או תביעה משטרתית) ובאשר לבית המשפט שבו יתקיימו הדיונים. אחרי הגשת כתב האישום התביעה שוקלת במקרים מסוימים, הגשת בקשה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים או לשחררו במגבלות ובתנאים מסוימים עד למשפט. תשובות על שאלותייך בעניין זה תוכלי לקבל מהתובע. קיים איסור לפרסם ברבים שמו של אדם או פרטים שיש בהם כדי לזהות אדם כמי שנפגע מעבירת מין. בית המשפט רשאי לקיים את הדיון בדלתיים סגורות. את רשאית לפנות לתובע, באמצעות בית המשפט, ולבקש שהדיון יהיה בדלתיים סגורות. במקרה זה יש לאסור פרסום פרט כלשהו מהדיון אלא ברשות מיוחדת של בית המשפט.  

במהלך המשפט תוזמני להעיד בבית המשפט, פרט למקרים שבהם העדות לא תידרש. בעת מתן עדותך, תשיבי לשאלות התובע, לשאלות הנאשם או בא כוחו ולשאלות השופט. בית המשפט לא יאפשר חקירה בדבר עברה המיני של נפגעת בעבירת מין אלא כדי למנוע עיוות הדין. אם התובע או השופט לא הגנו עלייך מיזמתם, ניתן להסב את תשומת לבם ולדרוש הגנה. אם הוזמנת להעיד, רשאי בית המשפט לצוות לשלם לך דמי נסיעה מביתך לבית המשפט וחזרה, שכר בטלה ודמי לינה. פני לתובע סמוך למתן העדות על מנת להסדיר זאת - גם אם לא עלית על דוכן העדים. על פי בקשתך ייתן לך התובע אישור עבור מעבידך בדבר הזמנתך לבית המשפט לצורך מסירת עדות או לפגישה עם התובע. יש באפשרותך ליצור קשר עם התובע במשפט על מנת להתכונן לקראת מתן העדות.

במשפט בגין עבירת מין רשאי בית המשפט להורות (ביוזמתו או לבקשת התובע) כי בתנאים מסוימים עדותך תימסר לא בנוכחות הפוגע אלא בנוכחות סנגורו. ביכולתך לבקש מן התובע ובאמצעותו את בית המשפט שישקול אפשרות זו. הורשע הנאשם רשאי בית המשפט, בנסיבות מסוימות, לבקש תסקיר על מצבך כמי שנפגעה מן העבירה ועל הנזק שנגרם לך כתוצאה ממנה. התסקיר נערך ע"י עובד ציבור מטעם משרד הרווחה. תסקיר כזה ייערך, רק אם תסכימי לכך. ביכולתך לבקש מן התובע פרטים נוספים על כך לפני קבלת החלטה על עריכת התסקיר או על אי-עריכתו. 

איזה סיוע וייעוץ מקצועי קיים?    

תקיפה מינית עלולה להשפיע על הרגשתך בדרכים שונות: רגשית ופיזית כאחד. במקרים מסוימים ייתכנו קשיים בחזרה לחיי שגרה בתחומים שונים: אכילה, שינה, יחסים אישיים, תפקוד כללי. קשיים אלה הן תגובות נורמליות למצב שאינו נורמלי. מומלץ לפנות ולשוחח עם אנשים מקורבים המגלים הבנה ותמיכה. לעתים כדאי להסתייע בגורם מקצועי היכול להעניק לך אוזן קשבת, ליווי, תמיכה ועזרה.

לקבלת סיוע ותמיכה ניתן לפנות לגורמים אלה: 

ניתן לחייג מכל חלקי הארץ למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, טלפון 1202
טלפונים נוספים:  קו גברים 03-5179179
קו דתיות  ביפר 02-6294666 מנוי 23912
מרכז סיוע לאישה 03-6739006  02-6725494
מוסד עו"ס חן לחיילות 09-9685619,  03-9685659

במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ניתנים כמה סוגים של שירותי סיוע: ייעוץ לטווח קצר בשיחות טלפון או בפגישות פנים אל פנים עם מתנדבות ליווי ותמיכה אישית בזמן הבדיקה בבית החולים, בעת החקירה המשטרתית ובעת הדיון בבית המשפט קבוצות תמיכה לנשים שנפגעו מאונס, מתקיפה מינית, מגילוי עריות או מניצול מיני אחר בילדות קו חירום לגברים ולנערים נפגעי אלימות מינית ערכת הפניה לעזרה - לאנשי טיפול מקצועיים.

מבוגר החושד כי ילד נפגע מהתעללות - מה לעשות?

אם אתה חושד כי ילד נפגע מהתעללות, סביר להניח שתחוש דאגה וכעס. במצב זה חשוב שתדע מהו ההליך המשטרתי וההליך המשפטי בעניין כזה, ומהן האפשרויות לקבל סיוע וייעוץ. בכל מקום שבו מוזכר "ילד" -  הכוונה, כמובן, גם לילדה.  

מה תיחשב להתעללות?  

מקובל לסווג התעללות בילד לארבע קטגוריות: התעללות פיזית (ילד מוכה) פגיעה חמורה או מתמשכת בילד הנעשית במכשיר או בעזרת איברי הגוף של האדם הפוגע, כגון: בעיטות, נשיכות, מכות וטלטול. הפגיעה עשויה לגרום לשטפי דם, לנפיחויות, לפצעים פתוחים, לפגיעות פנימיות, לכוויות, לשברים, לנזק מוחי, לאובדן הכרה ואף למוות. הפגיעות השכיחות הן  בראש, בגפיים העליונות והתחתונות וכן באיברי המין. התעללות מינית בדרך כלל פגיעה מינית מתבצעת תוך שימוש בכוח, בכפייה, באיום, בפיתוי או תוך ניצול סמכותו ומרותו של המבוגר. הפגיעה עשויה לכלול אונס, מעשה סדום, החדרת חפצים לאיבר המין, מעשה מגונה, אוננות, חיבוק, ליטוף ונישוק בעלי אופי מיני, אקסהיביציוניזם, מציצנות וכן שימוש בילד למטרות פורנוגרפיה או זנות.

הזנחה

מחדל מכוון או פעולה מתמשכת של הזנחה פסיבית או הזנחה אקטיבית, שנועדה למנוע מהילד הזנה, טיפול רפואי, טיפול מונע, תנאי אקלים סבירים, תנועה חופשית או גירויים סביבתיים. הזנחה יכולה להסתיים במוות או לגרום לילד תת-תזונה, נזקים גופניים, עיכוב בהתפתחות, פיגור ונזקים נפשיים מיידיים וארוכי טווח.

התעללות נפשית או רגשית

הרס שיטתי של יכולת הילד לפתח מסוגלות רגשית או לפעול כשורה בהקשרים אישיים וחברתיים. תוצאות התעללות מסוג זה יכולה להתבטא בחרדות, בהסתגרות, ביכולת מילולית ורגשית מוגבלת ובהתפתחות לקויה. זוהי ההתעללות הקשה ביותר להגדרה, והיא יכולה להיכלל גם תחת ההגדרות של: פציעה נפשית, חסך נפשי, תקיפה רגשית ועוד. לעתים קרובות מופיעה התעללות זו כתופעה נלווית לסוגים האחרים של פגיעות בילדים. 

מי מתעלל ומדוע?  

בין המתעללים בילדים ניתן למצוא הורים או בני משפחה שבדרך כלל אינם מוגדרים כחולי נפש וכמי שאינם אחראים למעשיהם. לרוב מדובר באנשים בעלי אישיות חלשה, שהתנהגותם יכולה להחריף על רקע בעיות ומשברים שונים. בין המאפיינים של המתעללים ניתן למצוא: אנשים שהיו קורבנות להתעללות בילדותם; אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך; אנשים הרואים את הילד כ"רע", "מושחת" או "אינו ניתן לשליטה"; אנשים מבודדים מבחינה חברתית; אנשים אימפולסיביים ו/או מהירי חימה המתקשים לשלוט ברגשותיהם; אנשים הסבורים שהילד צריך לשרת ולספק  את צורכיהם שלהם; אנשים הסובלים מאישיות חלשה ומצורך להפגין כוח ושליטה.

התעללות בילדים אינה תוצאה של סיבה אחת. לפעמים מדובר בצירוף התכונות האישיות של ההורה או של האדם המטפל בילד, ולפעמים מדובר בנסיבות משפחתיות או במשברים על רקע אישי, כלכלי, חברתי או סביבתי. כאמור, מצבי לחץ ומשבר  עלולים להגביר את הסיכון. מצבים כאלה יכולים להיות, למשל, מתחים במשפחה וביחסים בין ההורים, פירוד וגירושין, אבטלה ובעיות  כלכליות, הגירה, נכות או מחלה כרונית של הילד. 

מדוע ילדים שותקים או אפילו מסתירים את ההתעללות בהם?  

ילדים אינם מתלוננים על התעללות בהם ואף מסתירים עובדה זו מסיבות שונות: יש ילד שאוהב את ההורה שלו אף על פי שהוא מתעלל בו, והוא חרד לתוצאות הגילוי. הוא חושש, למשל, שההורה יורחק מן הבית או שהוא עצמו יורחק מן הבית. יש ילד המפרש את ההתעללות כענישה סבירה או כתופעה מקובלת. יש ילד החש אשם וראוי להתעללות. יש ילד המרגיש חסר ישע ואינו מאמין באפשרות לשינוי המצב. יש ילד שהוא צעיר מכדי להבין מה קורה או שהוא צעיר מכדי לבטא זאת. יש ילד שהבטיח לשמור על הסוד, משום שאיימו עליו או משום שפיתו אותו לעשות זאת. יש ילד שחש אשמה או בושה - הן על  ההתעללות עצמה והן על כך שלא התנגד לה בעבר. יש ילד החושש שלא יאמינו לו או שיאשימו אותו בהתעללות.

מהו טווח הגילאים של הקורבנות?

טווח הגילאים של הנפגעים מהתעללות לסוגיה נע בין גיל הינקות (גיל 0) לבין גיל הבגרות. ההתעללות הפיזית פוחתת ככל שהילד גדול יותר, והיא נפוצה פחות בילדים שגילם מעל 14. ההתעללות המינית נפוצה יותר בילדים בגילאי 14-9. הזנחה נפוצה יותר מגיל הינקות ועד גיל 5. הקבוצה הגדולה ביותר של ילדים שנפגעים מהתעללות לסוגיה היא גילאי 10-3.

איך אפשר לזהות סימנים להתעללות?  

קודם כל להקשיב ! לא אחת ילד מספר - או לפחות רומז - שמשהו קורה.  יש להקשיב לו. ילד שאינו מסוגל להתלונן ישירות על ההתעללות, עשוי להשתמש ברמזים שונים המעידים על הקושי, למשל:  "אני רוצה להישאר בגן או בבית הספר" וכיוצא בזה - ובלבד שלא ללכת הביתה. ילד המדבר בדרך עקיפה, עושה זאת אולי כי הוא נבוך, כי הוא צעיר ואינו יודע לבטא במדויק את המתרחש. ייתכן גם שהילד הבטיח לא לגלות את דבר ההתעללות, או שהוא חושש וחרד. יש ילד הרומז על ההתעללות בו  בדרך של הסוואה, למשל: "אני מכיר ילד שיש לו בעיה", או: "מה יכול לקרות, אם ילדה סיפרה למורה שמישהו מכה אותה, אבל  המורה לא האמינה לה?" במקרים כאלה ייתכן שהילד אכן מספר על אודות חבר או ילד אחר, אולם ייתכן שהוא מספר על עצמו. עליך לעודד את הילד בעדינות וברגישות לדבר, להתגבר על חששותיו וחרדותיו או לספר את הידוע לו על הילד "האחר". קרוב לוודאי שבסוף האמת תצא לאור.

סימנים לא מילוליים

התעללות פיזית מותירה לעתים קרובות פגיעות וסימנים הנראים לעין, שחשוב להיות ערים להופעתם. סימני האזהרה שיש בהם כדי להצביע על התעללות פיזית הם אלה: חבורות -  בעיקר קבוצות של חבורות, בשלבים שונים של ריפוי, או  חבורה שצורתה מלמדת על החפץ אשר גרם לחבורה, למשל: כף היד, אבזם חגורה וחוט חשמל; כוויות  - למשל כווייה שנגרמה מנוזל חם, מסיגריה או ממגהץ לוהט; פגיעות על הפנים  - למשל "פנסים" סביב העיניים, לסת שבורה, אף שבור, שפה מדממת או נפוחה; סימני נשיכה  - במיוחד אם הם בגודל פיו של המבוגר או שהם חוזרים ונשנים; שריטות  - אם אין להן הסבר או שהן נראות כסימני רצועות; סדקים או שברי עצמות  - אם אין להם הסבר. 

יש לזכור כי חלק מהסימנים שצוינו לעיל כ"סימני אזהרה" עשויים להיות תוצאה של תאונה או של פגיעה מקרית ולא מכוונת. אם  הילד איננו מסביר את הפגיעה, אם ההסבר שנתן הילד לפגיעה אינו הגיוני, וכן אם הילד או הוריו מנסים להסתיר את הפגיעה באמצעות לבוש או בדרך אחרת - עליך לראות באלה נורה אדומה שנדלקה. לעתים לא תמצא סימנים חיצוניים להתעללות הפיזית, אם משום שסימנים אלה אינם קיימים או אם משום שהסימנים מוסתרים. במקרים כאלה שים לב לסימנים בהתנהגות של הילד.

סימני האזהרה העולים מהתנהגותו של הילד הם אלה:

בעיות משמעת רבות ,תוקפנות ואלימות כלפי אחרים, אלימות מילולית מוגזמת, ביגוד שאינו הולם  (שנועד להסתיר פגיעות), ניכור, בדידות והתכנסות עצמית, חשש מקשר עם מבוגרים, תלונות פסיכוסומטיות, דיבורים על התאבדות או ניסיון התאבדות.

יש לזכור כי סימנים אלה שציינו כ"סימני אזהרה", אינם מעידים על התעללות דווקא. אפיוני התנהגות אלה עשויים לבטא גם מצוקה אחרת. 

כיצד יש להגיב?  

תגובת המבוגר חשובה ביותר ועשויה להשפיע על הרגשתו של הילד, על ביטחונו ועל נכונותו להיפתח בפני המבוגר, לתת בו אמון ולספר לו על  ההתעללות. חשוב מאוד להקפיד על הכללים הבאים: לשוחח עם הילד בפרטיות וביחידות להיות אוהדים ולנסות להישאר שקטים ורגועים. אם הילד חש כי דבריו מרגשים אותנו, הוא עלול להפסיק  את דבריו כדי לגונן עלינו לא להגיב בבהלה - להימנע מביטוי של בהלה במילים או בהבעות פנים, בתנועות ידיים או בשפת גוף להאמין לדבריו של הילד ולומר לו שמאמינים לו ושהוא דובר אמת לעודד את הילד להמשיך ולספר, למשל: "אני שמח שסיפרת לי, זה אמיץ מאוד מצדך" לומר לילד  שהוא אינו אשם בהתעללות להבטיח לילד שנעשה כל שביכולתנו כדי להגן עליו ולתמוך בו להסביר לילד שאין לשמור על המידע בסוד לא  לחקור או לטפל בעניין ללא הסמכה, מומחיות והרשאה כדין ולא להתיימר לעשות זאת להתייעץ עם אנשי מקצוע מורשים ולדווח כנדרש בחוק על כל מקרה של התעללות בילד או של חשד להתעללות כזו.

מהי חובת הדיווח? מה קובע החוק? 



בשנת 1989 התקבל בכנסת התיקון לחוק העונשין בנושא פגיעה והתעללות בקטינים ובחסרי ישע (תיקון מס' 26 ). אלה הם עיקרי החוק, מתומצתים בשפה פשוטה (אין זה הנוסח המשפטי): 

התעללות בילד היא עבירה פלילית חמורה. אם המתעלל בילד הוא הורה, בן משפחה או אדם אחר האחראי על הילד - זו עבירה פלילית חמורה במיוחד. האחראים לילד הם הוריו וגם מבוגרים אחרים (בני משפחה ואחרים, הקבועים בחוק), שהילד תלוי בהם ונתון למרותם. התעללות איננה רק פגיעה גופנית, והיא כוללת סוגי פגיעה שונים, פגיעה מינית ופגיעה נפשית. ההורה של ילד או אדם אחר האחראי לילד חייב לדאוג לבריאותו, לספק את צרכיו ולמנוע פגיעה והתעללות בו. הורה או אחראי לילד שלא מנע התעללות בילד - התנהגותו עלולה להיחשב עבירה פלילית. על כל אדם מוטלת חובת דיווח לפקיד הסעד או למשטרה, בכל מקרה שיש לו יסוד סביר לחשוב שהאחראים לילד מתעללים בו. על בני משפחתו של הילד ועל אנשי מקצוע מוטלת חובת דיווח מיוחדת. מי שיודע על התעללות בילדים ולא מדווח - עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש מאסר. על עובדי חינוך במוסדות חינוכיים מוטלת חובת דיווח מיוחדת על כל פגיעה והתעללות בילד - וזאת בין שהם אחראים לילד באותו מוסד חינוכי ובין שלאו. כאמור, כל אדם וכל עובד חינוך בכלל זה, שיש לו יסוד סביר לחשוב שאחראי לילד התעלל בו, חייב על פי החוק לדווח על כך לפקיד סעד או למשטרה. "פקיד סעד" הוא עובד סוציאלי המופקד על נושא זה, וניתן למצוא אותו בכל מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות. חשוב לזכור כי דיווח לפקיד סעד או למשטרה איננו בגדר הטלת אשם או קביעה נחרצת, אלא בקשה לבדיקה מקצועית. המדווח על התעללות איננו נדרש להוכיח התעללות. כל מי שמדווח כנדרש בחוק ובתום לב, החוק מגן עליו מפני כל תביעה פלילית או תביעה אזרחית נגדו. חובת הדיווח איננה רק חובה חוקית, אלא גם חובה מצפונית ומוסרית. לעתים הדיווח הוא הדרך היחידה לשבור את קשר השתיקה ולהציל את הילד. הערה:  "ילד" בפרק זה - הוא קטין שטרם מלאו לו  18 שנה.

מהן דרכי הטיפול?  

האיתור והדיווח הם  הצעד ראשון - הכרחי אך לא מספיק - לטיפול בילד. ילדים שהיו קורבן לפגיעה ולהתעללות, זקוקים לטיפול ולהתייחסות. יש שמדובר בטיפול קצר מועד, ויש שמדובר בטיפול מתמשך. במקרים מסוימים יש להתמקד בבעיה, ובמקרים אחרים יש להתמקד באישיות. לפעמים הטיפול פרטני, ולפעמים הוא קבוצתי. בחלק מן המקרים יש צורך בטיפול  במשפחה כולה בצד הטיפול בילד הקורבן. חשוב  לטפל גם בפוגעים ובמתעללים עצמם, וזאת נוסף על ההליכים הפליליים נגדם. בדרך כלל השלב ראשון הוא הפרדה בין הילד לבין מי שפגע או התעלל בו. רצוי לבצע את ההפרדה בדרך של  הרחקת הפוגע אולם למרבה הצער, לא תמיד ניתן לעשות זאת. אם לא ניתן להרחיק את הפוגע - יש להרחיק את הילד. כפתרון לטווח קצר ניתן להעביר את הילד למרכזי חירום (מקלטים לילדים בסיכון) הפזורים בארץ ומשמשים גם כמוקדי טיפול. לעתים יש צורך להרחיק את הילד מביתו לזמן ארוך יותר - להעבירו למשפחה אומנת או לפנימייה. במקרים קיצוניים מוסרים את הילד למשפחה מאמצת. את ההחלטה כיצד להפריד בין הילד לבין מי שפגע בו מקבלת ועדה מקצועית. אם משפחתו של  הילד אינה מסכימה להחלטת הוועדה, סמכות ההחלטה עוברת לבית המשפט. 

מהו ההליך המשטרתי?  

משנודע למשטרה על ביצוע עבירה - המשטרה פותחת בחקירה. מטרותיה של החקירה: איתור החשוד, איסוף ראיות להוכחת ביצוע העבירה והעמדתו של החשוד לדין. במהלך החקירה ייתכן שיהיה צורך לבצע פעולות מסוימות בשיתוף עם הילד הנפגע, למשל: בדיקה אצל רופא או מסדר זיהוי, אם התוקף הוא זר לילד. אם התוקף יאותר, הוא יובא לחקירה במשטרה. חשוב לדעת שכל מידע הקשור לעניין עשוי להיות חשוב ותורם לחקירה. אם אתה מתלבט אם המידע שברשותך קשור לעניין, שתף את החוקר בהתלבטותך והתייעץ עמו. יש שטובת החקירה דורשת את מעצר החשוד כדי לאפשר גביית עדויות, ביצוע בדיקות מעבדה ועוד. ואולם ייתכן שהחשוד ישוחרר בערבות, במגבלות ובתנאים מסוימים, שיבטיחו את התייצבותו לחקירה ולמשפט. אם במהלך החקירה ינסה החשוד, או כל אדם מטעמו, ליצור קשר כלשהו עמך או עם הילד, אנא דווח על כך לחוקר בתחנת המשטרה. חשוב לדעת שהחוק אוסר לפרסם במהלך החקירה והמשפט פרטים העלולים לזהות את הילד שנפגע. תפקידו של חוקר ילדים (לילדים עד גיל 14)  - בחקירה ובבית המשפט על פי דרישות החוק את חקירתו של ילד, שגילו איננו עולה על  14 שנה, יעשה  חוקר ילדים. חוקר ילדים איננו שוטר, אלא עובד סוציאלי משירות המבחן לנוער, המומחה לחקירת  ילדים. חוקר ילדים ייפגש עם הילד לאחר תיאום עם הוריו או עם האפוטרופוס שלו. חוקר ילדים יגבה מן הילד עדות לצורך ההליכים המשפטיים. אם יש צורך, יתלווה חוקר ילדים אל הילד בכל הליכי החקירה והמשפט כדי להגן על שלומו. יש  שתידרש בדיקה רפואית של הילד. על חוקר ילדים לאשר מראש את ביצוע הבדיקה. את הבדיקה יבצע רופא, והיא תתבצע  בבית חולים. בדרך כלל חוקר ילדים ילווה את הילד לבדיקה הרפואית. החוק מאפשר לחוקר ילדים להתייצב בבית המשפט במקום הילד כדי למנוע מן הילד את המעמד הקשה של פגישה עם התוקף ושל חקירה נגדית בבית משפט. ואכן, בדרך כלל חוקר ילדים מעיד במקום הילד. אם התובע מחליט שהילד יעיד, הוא ימסור להוריו  של הילד את הסיבות לכך. אם תתעוררנה אצלך, הורה של הילד, שאלות מיוחדות באשר להתנהגות הילד ולטיפול בו, חוקר הילדים ידריך אותך ולפי הצורך יפנה אותך לשירות טיפולי מתאים.        

מהו ההליך המשפטי לאחר השלמת החקירה?  

לאחר השלמת החקירה של המשטרה המשטרה מעבירה את תיק החקירה לפרקליטות המדינה או ליחידת התביעות של המשטרה, וזאת בהתאם לסוג העבירה ולחומרתה. התובע שאליו יועבר התיק לטיפול יחליט אם להעמיד את החשוד לדין. ייתכן שהתובע יחליט שלא להעמיד את החשוד לדין - אם משום שהחשוד לא אותר, אם משום שלא נמצאו די ראיות לצורך הגשת כתב אישום או אם מכל סיבה אחרת. אם יחליט התובע שלא להעמיד את החשוד לדין - הודעה על כך תישלח אליך. ההודעה תפרט את הטעם לכך שלא הוגש כתב אישום. קיבלת הודעה על החלטה כזו - אתה רשאי להגיש ערר על ההחלטה. להנחיות "כיצד להגיש ערר על סגירת תיק" - לחץ כאן. אם יחליט התובע להעמיד את החשוד לדין, הוא יגיש כתב אישום לבית המשפט. תובע מפרקליטות המדינה או מיחידת התביעות של המשטרה המגיש כתב אישום עושה זאת בשם מדינת ישראל. בראש כתב האישום נאמר: מדינת ישראל נגד פלוני. הנפגע והמתלונן אינם צד במשפט הפלילי. לאחר שהוגש כתב האישום, רשאי בית המשפט לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, והוא רשאי גם לשחררו ולהטיל עליו מגבלות או תנאים מסוימים עד לסיום המשפט. הדיון בבית המשפט מתחיל בדרך כלל כמה חודשים לאחר הגשת  התלונה. בדרך כלל ילד מתחת לגיל 14 לא יעיד בבית המשפט. אם ימצא התובע, שיש צורך בעדות הילד, עליו לקבל אישור לכך מחוקר ילדים. אישר חוקר ילדים שהילד יעיד בבית המשפט - ימסור הילד את עדותו בנוכחות חוקר ילדים.  בנסיבות אלה מוסמך בית המשפט להורות ביוזמתו, או לבקשת התובע, כי עדות הילד תימסר שלא בנוכחות הנאשם, אלא בנוכחות סנגורו בלבד.  ההורים רשאים לפנות אל התובע שיבקש זאת מבית המשפט. בית המשפט מוסמך, ביוזמתו או לפי בקשת אחד הצדדים, להזמין את ההורים למסור עדות. בית המשפט מוסמך לקבוע כי הדיון, כולו או חלקו, יתקיים בדלתיים סגורות. קבע בית המשפט כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות - אסור לפרסם פרט כלשהו מהדיון ללא רשות מיוחדת  מבית המשפט.   

מה אוכל לעשות כדי להקל על הילד בתקופה קשה זו?  

רצוי להרגיע את הילד ולהקשיב לו בסבלנות ובשקט. רצוי לעודד את הילד לספר את המעיק עליו ולהתייחס לרגשותיו. ואולם אין ללחוץ עליו ואין להכביד עליו בשאלות. אין להאשים את הילד במה שקרה ואין להטיל עליו את האחריות לאירוע. יש לתת לילד תחושה שאתה מאמין לו ושאתה לצדו. יש לתמוך בילד משעה שנודע לך על הפגיעה שנעשתה בו ולהמשיך ולתמוך בו במשך כל הליכי החקירה והמשפט.  

אילו גורמים נותנים סיוע וייעוץ מקצועי במקרים אלו?  

המועצה הלאומית לשלום הילד 5639191 - 02
אל"י (האגודה להגנת הילד) 6961070 - 03
פקידי הסעד ברשויות המקומיות
הלשכות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות
התחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות וקופות החולים
המרכזים לסיוע לנפגעות אונס 1202 שפ"י (השירות הפסיכולוגי-ייעוצי)
באמצעות היועצות בבתי הספר או בטלפון  6293251 - 02
מיט"ל (המרכז הישראלי לטיפול בפגיעות מיניות בילדים) - סניפים בירושלים, בתל-אביב ובחיפה   

מידע זה נמסר בשיתוף עם  המועצה לשלום הילד  ומנכ"ל המועצה,  ד"ר יצחק קדמן.  

מה יש לעשות במקרה של אלימות בין בני זוג?  

טלפון חירום למשטרה: 100 קו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה:  1-800-220-000 המידע כתוב בלשון זכר אולם מתאים לגבר, לאישה, לבוגרים, לילדים ולנוער. לאלימות במשפחה פנים רבות: אלימות פיזית, פגיעה מינית, איומים והתעללות נפשית. רבים מהקורבנות סובלים גם משליטת האדם האלים על משאביהם הכלכליים ומחוסר עצמאות. לעתים מצב זה מונע מהנפגעים לעזוב את הבית, מחשש פן לא יוכל לקיים את עצמו ואת בני חסותו - הילדים. רבים מנפגעי האלימות במשפחה סובלים מצורה אחת או יותר של אלימות, במשך זמן ממושך, לפני שהם פונים לעזרה כלשהי.

רבים אינם יודעים, כי יש אפשרות לקבל עזרה מגורמי סיוע שונים, לרבות המשטרה. המשטרה יכולה לסייע לאדם שהוא נפגע אלימות במשפחה בפתיחת תיק חקירה לשם הבאת החשוד לדין ובמעצר החשוד. במקביל, מפנה המשטרה את הנפגע למקלטים לנשים מוכות, למרכזים לסיוע לקורבנות עבירות מין, למרכזים למניעת אלימות במשפחה ולגורמי סיוע אחרים בקהילה. המשטרה השכילה להבין כי יש חשיבות רבה ביותר ליצירת קשר בין המעורבים בעבירות אלימות במשפחה לבין גורמים המטפלים בנפגעים בקהילה. גורמים אלה מסוגלים לסייע לנפגע בדרכים מגוונות - מהגנה פיזית במקלטים ועד לסיוע נפשי וייעוץ משפטי, כגון זה הניתן במרכזים לטיפול בנפגעי עבירות מין או במרכזים למניעת אלימות במשפחה.   לאלימות במשפחה יש מאפייני סיכון וחומרה, ולכן טיפול המשטרתי בחשודים בביצוע אלימות כמו גם תגובת המשטרה להפרת צווי הגנה צריכה להיות תקיפה, תוך מיצוי הסמכויות המוקנות למשטרה ותוך הבנת הסכנה הטמונה באירועים אלה.

מהן אפשרויות הפעולה לאחר פגיעה על ידי בן זוג?

כאשר אדם מותקף בידי בן משפחה, ניתן לפנות לתחנת המשטרה ולהגיש נגדו תלונה בגין העבירה שבוצעה. תלונה בגין עבירת אלימות יכולה להתקבל כקריאת חירום טלפונית (לטלפון 100) או להימסר בתחנת המשטרה. קיימת גם אפשרות לפנות לבית המשפט בהליך אזרחי להוצאת צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. ניתן לפנות לגורמים מטפלים בקהילה, ובכלל זה המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות מקומיות, למוקדי חירום הנותנים ייעוץ והכוונה ולגורמים המתמחים בתחום זה.   

מי מוגדר כ"בן זוג"?     

"בן זוג", לרבות מי שהיה בן זוג בעבר, משמעו: בן זוג (לרבות הידוע בציבור כבן זוג), הורה או בן זוג של ההורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של אותו הורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית. מי שאחראי לצורכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או חסר ישע המתגורר עמו. 

הטיפול המשטרתי בעבירות בין בני זוג   

החוליות לטיפול באלימות בין בני זוג במשטרת ישראל חוקרות את כל העבירות הנוגעות לבני זוג באשר הם - נשואים, גרושים, ידועים בציבור, חברים וכיוצא בזה על מנת לתת מענה כולל למי שנפגע ממערכת זוגית כלשהי.

מי רשאי לדווח למשטרה על אלימות בין בני זוג? 

כל גורם רשאי לדווח למשטרה על אלימות בין בני זוג, אף כי אין חובת דיווח על פי חוק על עבירות אלה. הודעה על עבירות אלימות בין בני זוג יכולה להתקבל מגורמים מטפלים בקהילה, מקרובי משפחה, משכנים ועוד. קיימת חובת דיווח של בתי חולים על כל חשש שמתעורר כי אדם המגיע לקבל טיפול רפואי בבית חולים היה מעורב במעשה אלימות, בהסתמך על תקנות בריאות העם (הודעה על חשש אלימות) תשל"ו-1975. 

מהו טיפול המשטרה לאחר שהגיעה קריאת חירום (בטלפון 100 או בצורה אחרת) על חשד לביצוע אלימות?   

כאשר מתקבלת קריאת חירום על עבירה המתרחשת באותה עת, תטופל פנייה זו בעדיפות גבוהה: שליחת ניידת משטרתית למקום האירוע באופן בהול. בעת הטיפול במקום שבו בוצעה העבירה, יפעל השוטר להפריד בין בני הזוג, יברר את הפרטים המיידיים הנחוצים להערכת הסכנה, יבדוק הימצאות נשק ונגישות לנשק ויבדוק את הצורך בטיפול רפואי, לרבות הזעקת גורם חירום רפואי. השוטר יורה לחשוד/ה להילוות אליו להמשך החקירה. נפגעי העבירה יוזמנו לעתים למשטרה גם הם להשלמת העדות. מודגש שככלל המשטרה תימנע בשלב זה מגביית עדויות מילדיהם הקטינים של בני הזוג. השוטר יפעל לאיסוף ראיות נוספות המעידות על ביצוע העבירה.  

מה תעשה המשטרה לאחר שהתקבלה תלונה במשטרה בגין אלימות בין בני זוג?  

ככלל, קבלת התלונה וחקירתה ייעשו ע"י חוקר אלימות בין בני זוג, שהוכשר במיוחד לתחום זה. גביית הודעת הנפגע תתבצע, ככל הניתן, בפרטיות. מדיניות המשטרה מנחה לבצע את חקירת החשוד בביצוע העבירה מוקדם ככל הניתן. במהלך גביית הודעת הנפגע ייעשה ניסיון לגבות את מלוא הפרטים על מנת להעריך נכונה את מידת הסיכון לנפגע ועל מנת לאסוף את מלוא הראיות להוכחת העבירה. דגש יינתן למאפייני העבירה, למאפייני החשוד ונגישותו לנשק, לרקע קודם של עבירות אלימות ועוד.  

מהן הפעולות שתעשה המשטרה בהמשך?   

בכל מקרה של חקירת חשוד בעבירות אלימות בין בני זוג, ישקל הצורך במעצרו של החשוד בביצוע העבירה ותבדק הסמכות לעוצרו. יישקל גם החשש לשלומו של הנפגע או של אנשים נוספים, וכן יובאו בחשבון צורכי החקירה והאפשרות של שיבוש הליכי חקירה ומשפט לרבות העלמת ראיות. בכל מקרה, ייבדק אם לחשוד בביצוע העבירה יש נשק או נגישות לנשק צבאי או לנשק במקום עבודתו. ככלל, אם ניתן לתפוס את הנשק האישי של החשוד, תימסר הודעה גם לגורמי צה"ל או לגורמים אחרים המוסמכים לתת נשק. מטרת ההודעה - מניעת הסלמה עקב הנגישות לנשק. אם לא ייעצר החשוד, יישקל שחרורו בערובה, בין על ידי קצין משטרה ובין על ידי בית המשפט. תנאי השחרור ייקבעו בהתאם לצורכי ההגנה על נפגע העבירה. 

מהם השיקולים של המשטרה בנוגע להמשך הטיפול בתלונה?  

בכל מקרה שבו נפתחת חקירה בגין עבירת אלימות בין בני זוג, תשקול המשטרה פתיחת תיק פלילי והעמדת החשוד לדין. המגמה היום היא החמרה בשיקולים לפתיחת תיק פלילי והעמדה לדין. בקשת נפגע העבירה להפסיק את הליך החקירה והתביעה תירשם, אך ההחלטה על כך נתונה בידי המשטרה. ככלל בקשה זו לא תיענה. כאמור, מדיניות המשטרה רואה בחיוב העברת התיק לתביעה. יועברו לתביעה בהקדם תיקים אשר בהם רמת הסיכון לקורבן גבוהה, כאשר העבירה חמורה, כאשר לחשוד עבר פלילי קודם בתחום האלימות בכלל ובאלימות בין בני זוג בפרט, כאשר העבירה בוצעה תוך הפרת הוראות וצווים קודמים המורים על הרחקת החשוד ובמקרים שבהם קיימת התייחסות גורם מטפל התומכת בזירוז ההליכים.  

סיוע לקורבן

נוסף על טיפול המשטרה בתחום עבירות אלה, יש חשיבות רבה ביותר לקשר בין המעורבים בעבירות אלימות בין בני זוג לבין גורמים מטפלים בקהילה.   מדיניות המשטרה גורסת כי בצד החמרה בפעולות לאכיפת החוק בתחום זה יש צורך בשימוש בהליך הפלילי כזרז ליצירת קשר עם גורמי טיפול בקהילה. בהתאם לאמור לעיל, תואמה מדיניות המשטרה עם משרד העבודה והרווחה. ככלל, כאשר נפתחת חקירה בגין עבירת אלימות בין בני זוג, מוצע לנפגע העבירה להיות בקשר עם גורם מטפל בקהילה המקומית. המגמה היא להעביר לנפגע את המידע הדרוש על אודות הגורמים המטפלים, את מטרותיהם ובאילו דרכים ניתן להסתייע בהם. ההחלטה אם להסתייע בגורם המטפל נתונה לנפגע העבירה. הדיווח מועבר לגורם זה, בהסכמת הנפגע, על מנת ליצור קשר עמו. 

הפניית העבריין לקבלת סיוע 

גם לחשוד בביצוע העבירה נמסר מידע על אודות גורמים מסייעים בקהילה. ככלל, נדרשת הסכמת החשוד לדיווח לגורם מסייע בקהילה, למעט מקרים שבהם ניתנה הוראה לעשות כן על ידי בית המשפט, אשר מחייב את חשוד/נאשם לקבל סיוע. היום קיימות מסגרות מסייעות רבות בקהילה (למשל, מטעם משרד העבודה והרווחה, "נעמת" ו"ויצ"ו") אשר נותנות סיוע לאנשים החשודים/נאשמים באלימות בין בני זוג ומעוניינים בסיוע במסגרת סדנאות קבוצתיות או סיוע ליחידים. הוכח במחקרים כי קבלת סיוע עשויה להביא לצמצום ההתנהגות האלימה. בית המשפט יקבל דיווח מהגורם המסייע או מכל גורם מוסמך אחר שייקבע על התקדמות הטיפול בחשוד/נאשם באלימות. מידע הנמצא ברשות הגורמים המטפלים מסייעים בקהילה על הנפגע או על החשוד/נאשם יכול לסייע לעתים בקבלת ההחלטה על המשך טיפול המשטרה. לכן מתקיימת העברת מידע בין הגורמים. העברת מידע תיעשה כמובן תוך התחשבות בשמירה על צנעת הפרט. יחד עם זאת, שותפות של המשטרה עם גורמי הרווחה, במיוחד בנוגע להערכת הסכנה לנפגע/ת, יכולה להיות חיונית להגנת הנפגע/ת. התייחסות הגורם המסייע היא חלק מכלל השיקולים של המשטרה בקבלת החלטותיה באשר להמשך הטיפול בתיק.

מהו הטיפול בילדים אשר עדים לאלימות בין בני זוג או מהווים קורבנות בעצמם?  

ילדי בני זוג נפגעים מאלימות בין בני זוג, גם אם אינם קורבנות ישירים של אלימות זו. כאשר עבירות אלימות מבוצעות נגד הילדים, תטופלנה עבירות אלה בשילוב עובדי הנוער במשטרת ישראל וחוקרים נוספים. גם כאשר לא מבוצעות נגד הקטינים עבירות, יש לעתים צורך בהערכת מצבם ובטיפול בהם. דיווח לגורמים מטפלים ייעשה, אם הילדים צעירים מגיל 14, אם העבירה הייתה חמורה ביותר או אם בוצעה עבירת מין בנוכחות הילדים, אם היה שימוש בנשק או אם השוטר התרשם כי הקטינים הם "קטינים נזקקים" כהגדרתם בחוק הנוער טיפול והשגחה, תש"ך-1960. אם נמסרו פרטי הילדים לגורמים מטפלים - תימסר הודעה על כך להורים. 

מהן האפשרויות העומדות בפני אדם להגן על עצמו או על בני משפחתו מפני התוקף?  

כאשר אדם מותקף ע"י בן משפחתו, הוא רשאי לפנות לבית המשפט ולבקש צו הגנה מפני האדם התוקף - לפי חוק מניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. בית המשפט רשאי לתת צו הכולל את כל האיסורים על האדם התוקף או את חלקם לפי הפירוט הבא: לשאת או להחזיק נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם צה"ל או מטעם רשות אחרת מרשויות המדינה; להיכנס לדירה שבה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסוים מאותה דירה, אף אם יש לו זכות כלשהי בה; להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום; לפעול בכל דרך המונעת או המקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בן משפחתו, אף אם יש לו זכות כלשהי בנכס; צו הגנה יכול שיכיל גם דרישה לערובה, הן לקיומו והן להתנהגות טובה או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית משפט, להבטחת שלומו וביטחונו של בן משפחה, ויכול שיכיל גם הוראות בדבר הסידורים הנדרשים כתוצאה ממתן הצו.  

שהות הקורבן במקלט לנשים מוכות  

אם הקורבן אינה מסוגלת להישאר בקרבת החשוד/הנאשם, והדרך היחידה למנוע מגע כזה, וכך גם למנוע את המשך האלימות, היא לשהות במקלט לנשים מוכות, אזי יש לבקש מהמשטרה הפניה למקלט כזה. המשטרה והרווחה יסייעו לנפגעת להגיע למקום תוך קבלת הנחיות מהנהלת המקלט. יש לציין כי הכתובות של המקלטים חסויות, והמקלטים מוגנים מכניסה של אנשים בלתי רצויים. יש אפשרות להביא גם את הילדים למקלט. במקלט תוכל הנפגעת לקבל ייעוץ משפטי וכלכלי, וכך תוכל לבחון את עתידה.  

מה קורה, אם אדם לא עמד בתנאי צו ההגנה שהוצא על ידי בית המשפט?   

לאלימות בין בני זוג יש מאפייני סיכון וחומרה, ולכן טיפול המשטרה בתלונות על הפרת צווי הגנה הוא תקיף תוך מיצוי הסמכויות המוקנות למשטרה. מודגש כי גם הסכמת בן הזוג המוגן, להפרת הצו, אינה פוטרת את המפר מהאחריות הפלילית להפרה. כלל זה נקבע מפורשות בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. הוגשה במשטרה תלונה על הפרת צו הגנה, תיבדק תלונה זו מיד. יצוין כי כל גורם רשאי להגיש תלונה. הפרת צו הגנה הכולל איסור לשאת נשק או להחזיקו או הוראה להרחקת החשוד מקנה למשטרה סמכות מעצר כלפי מפר הצו.   ככלל, תגובת המשטרה תהיה בהתאם לסיכון ולחומרה של תנאי ההגנה שניתנו ולחומרת ההפרה של התנאים בצו זה. במקרים חמורים, כאשר עבירת הפרת הצו בוצעה תוך ביצוע עבירת אלימות או תוך נשיאת נשק או בנסיבות מעוררות חשש להתחדשות האלימות, ייעצר המפר ויובא לדין בדחיפות. במקרים אחרים יישקלו מעצרו או שחרורו בערובה המספקת הגנה לבני המשפחה והבאתו לדין.  

מדיניות הטיפול בקורבנות המוגדרים "חסרי ישע"  

"חסרי ישע" מוגדרים על ידי המחוקק "מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו" (חוק העונשין תשל"ז-1977 סימן ו'1: פגיעה בקטינים ובחסרי ישע). חסרי ישע, בהיותם תלויים באחרים לצורכי מחייתם ובשל חוסר יכולתם ומוגבלותם הנפשית או הגופנית, חשופים לא אחת לעבירות המתבצעות נגדם - הן על ידי זרים והן על ידי קרובי משפחה, מטפלים או אחרים האחראים להם. אוכלוסייה זו, בשל מוגבלותה, מתקשה לעתים קרובות לפנות לגורמים שעשויים לסייע. הקושי יכול לנבוע מהחשש מתוצאות הדיווח, מניתוק קשר כלשהו עם התוקף (ובמיוחד אם הוא בן משפחה או כאשר קיימת תלות בפוגע), חשש מפגיעות נוספות, מקושי להתמודד עם הבושה של החשיפה ועוד.   

התייחסות מערכת אכיפת החוק והמשפט  

המחוקק נתן דעתו לפגיעותה הרבה של אוכלוסייה זו ולצורך להגן עליה מפני פגיעות. הענישה הנקובה בחוק נגד התוקפים או המתעללים בחסרי ישע חמורה יותר מאשר נגד עבריינים המבצעים אותן עבירות כלפי אנשים אחרים. החוק מחמיר במיוחד בעניינו של עבריין, אם הוא היה האחראי לחסר הישע. קיימת חובת דיווח למשטרה או לפקיד הסעד, כאשר קיים יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה כלפי חסר הישע בידי האחראי לו. קיימת אף חובת דיווח על עבירות מסוימות המתבצעות נגד חסרי ישע הנמצאים במוסד או במסגרת טיפולית אחרת. בתחום זה, כאשר העבירות מבוצעות בידי האחראי לחסר הישע, קיימת חובת דיווח הדדית בין המשטרה לבין מערכת הרווחה (למעט מקרים חריגים שבהם פקיד הסעד יכול להימנע מדיווח למשטרה, לאחר קבלת אישור מוועדה מיוחדת).

חקירת עבירות אלה מחייבת מיומנות רבה בתחום דיבוב חסרי ישע, ובהם אנשים עם פיגור שכלי, קשישים הנמצאים במצב של חוסר ישע ואנשים הסובלים ממחלות נפש. כן נדרשת מיומנות מקצועית בהערכת מצבם הן לצורך הוכחה משפטית של היותם חסרי ישע והן לצורך הערכת מצבם והיערכות טיפולית הולמת לאחר החקירה. על מנת לייעל תחום חקירות זה הוטלו חקירות אלה על המערך הייחודי של חקירות עבירות אלימות בין בני זוג וחקירת עבירות מין. בימים אלה מתכנסת ועדה מיוחדת לתיאום החקירות ועריכתן על ידי חוקרים מיומנים. המטרה היא לפתח מנגנון שיאפשר חקירת נפגעים אלה, תוך התייחסות למוגבלותם והבנת השלכותיה של המגבלות על יכולת האיסוף של הראיות וקיום המשפט נגד החשודים בביצוע העבירות. מנגנון זה יחייב גם היערכות הולמת לטיפול בחסר הישע, שמצבו יכול להשתנות לעתים קרובות להשתנות לאחר החקירה והתביעה.  

ערר על סגירת תיק: שינוי עילת הסגירה
קיים נוהל לאופן הגשת הפנייה בקישור הבא:
הטיפול בבקשת חשוד לשינוי עילת הסגירה של תיק החקירה